תפקידיהם במלחמה רבים וחשובים:

1. להגן על נתיבי המסחר וספינות הסוחר שיוצאות ובאות לנמלים שלנו, שכן לא ניתן לקיים מדינה או צבא ללא אספקה מבחוץ של מזון, דלק, חלפים, אמל"ח וכד'.
2. לתקוף ולהשמיד את חילות הים של האויב.
3. לשבש את הפעילות האזרחית והצבאית של האויב ובעיקר את הפעילות ההתקפית נגדנו לרבות פעילות טרור מהים לחופי הארץ.
4. להגן על הנמלים והנכסים שלנו בלב ים (אסדות ובארות הגז וכד').
5. לאפשר פעילות מודיעינית ופעילות התקפית (קומנדו) חשובה נגד האויב בשטחו.

לכן, במהלך 50 השנים האחרונות פותחו מערכות כבדות של טילים יבשה ים וים ים שתפקידם להשמיד או לנטרל ממרחק רב את ספינות המלחמה. טילי ההרפון האמריקאי והיחונט הרוסי הם טילים נפוצים; אבל פותחו בעולם טילים נוספים רבים לרבות גבריאל הישראלי.

מנגד, חילות הים - שמפעילים את ספינות הקרב - פיתחו מערכות של טילים נגד טילים ותותחים מהירי ירי, שיוכלו להגן על הספינות; כגון: טילי הברק הישראלים ותותחי הוולקן פלנקס האמריקאים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Defence-Imagery לאתר Pixabay]

זכרו טיל אחד שפוגע בספינת קרב גדולה גם כאשר אינו גורם לטביעתה; הוא מנטרל אותה! הנזק שניגרם בחיי אדם ובאמצעות נטרול היכולת בזירה הימית עצום.

עד לפני מספר שנים היה איזון בין היכולות ההגנתיות להתקפיות בים. הטילים התוקפים היו תת קוליים; וניתן היה להשמיד את מרביתם באמצעות הטילים נגד טילים ותותחי הנ"מ המהירים בטרם פגעו בספינה.

לאחרונה, יצרני הטילים התוקפים החדישים האריכו את טווח הטילים מעשרות למאות ק"מ ויותר. הטילים מהירים פי כמה, חלקם גם מתמרנים במהלך מעופם, הטילים קטלניים יותר, מעשית לא ניתן ליירט אותם. חלקם, טילים על קוליים כיאחונט והקליבר הרוסיים; כאשר הקליבר גם מתמרן במהלך מעופו; ולמעשה, לא ניתן ליירטו.

חלקם גם היפרסוניים ומתמרנים כזירקון והקינזל הרוסיים, אותם לא ניתן ליירט.

הדרך להתגונן הינה אחת בלבד: תותחי לייזר עוצמתיים ככול שניתן. הפתרון הזה יוכל בעלות נמוכה להגן מהספינה כנגד הטילים התת קוליים ומהווה גם פתרון מוגבל יותר נגד הטילים העל קוליים. הפיתרון הזה לא יוכל להגן מפני הטילים ההיפרסוניים, שמהירותם כ 3 ק"מ לשנייה.

מדוע? כי תותח הלייזר החשמלי היבשתי - הכי חזק שקיים - בהספק של 150 קילוואט, טווח היירוט שלו כ- 3 ק"מ בלבד; וגם אם ישופר בעוד מס' שנים; ועוצמתו תוכפל, אזי הטווח יהיה כ- 5 ק"מ בלבד. לכן הפתרון הזה טוב משמעותית מהקיים שזה מצב של אין פיתרון אבל לא יוכל להגן על ספינות הקרב.

[בתמונה: הטיל: 3M-54E - טיל מדויק, מהיר, מתמרן ויעיל מאוד להשמדת ספינות מטווחים עצומים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Allocer. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אז מה יעשו האמריקאים?

להם הצי הגדול והחזק בעולם צי שמצויד בנושאות מטוסים אדירות, צי שכבר כעת מנוטרל ע"י טילי חוף ים וים ים הרוסים והסינים? להערכתי יפתחו לייזר חשמלי מוטס על מל"טים, מגביהי טוס. בגלל טווח היירוט הגדול שלו, זה יוכל להתמודד גם עם הטילים ההיפרסוניים, בתנאי שיהיה במקום ובזמן הנכון. הפתרון הזה - של לייזר מוטס בגובה רב - נדרש לאמריקאים; אך בצדק תאמרו הוא לא רלוונטי היום לחיל הים של מדינת ישראל.

נכון, היום לא אבל מה בעתיד? אם יהיו לכולם טילים היפרסוניים?

בכל מצב לייזר מוטס, להגנה על העורף האזרחי, הינו פתרון עדיף, ובגדול, על הכלום הנוכחי.