[בתמונה: דפוסי ריגול במקרא... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TheDigitalArtist לאתר Pixabay]

עודכן ב- 23 ביוני 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך חמישה על ריגול במקרא. למאמר האחר:

• אבי הראל: על ריגול ומגדר – אישה ממלטת גבר;
• קובי ביטר: פרשת המרגלים והשלכותיה; 
• עופר בורין: על נשיאים ומרגלים;
• גרשון הכהן: חטא המרגלים כחטא יהודי מתמיד הולך ונמשך.

*  *  *

פרשת שלח בספר במדבר, עוסקת ברובה בעניין המרגלים, ההוראות שניתנו להם, מסע הריגול בארץ כנען, סיפורם אודות הארץ בשובם, בכי העם ותלונתו על משה ועל האל, בשל ממצאי המרגלים, כעסו של האל ותפילת משה בעד העם והעונש על עם ישראל.

ניתן לסכם את סיפור המרגלים תוך חלוקתו לחמש חטיבות עיקריות:

• הראשונה – משלחת המרגלים;
• השנייה – תשובת המרגלים;
• השלישית – תגובת העם;
• הרביעית – תשובת ה';
• והחמישית – משלחת העם שרצה לצאת במסלול המרגלים בניגוד לרצון ה'.

[בתמונה: דפוסי ריגול... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay]

בדברינו הבאים נעמיק בנושא הריגול והמודיעין בעת העתיקה בכלל ובמקרא בפרט

במרוצת האלף השני לפני הספירה, היה המזרח הקדום נתון למרותן של שתי מעצמות על – מצרים וממלכת חת. השלטון בארץ ישראל עבר מיד ליד. השושלת הי"ח שעלתה לשלטון במצרים אחרי גירוש ההיקסוס (ציאת מצרים של בני ישראל?), במאה הט"ו לפני הספירה, הבינה שכדי למנוע פלישות עתידיות של זרים יש לשלוט בארץ ישראל. לכן, בוצעו מסעות מלחמה לארץ ישראל, וביניהם שני מסעות מפורסמים מסע תנחומס השלישי ומסע רעמסס השני. כמובן שמרכיב המודיעין הצבאי והאזרחי שקדם למסעות אלה היה מכריע.

מסע תנחומס השלישי הונצח באחד ממקדשי העיר כרנך [1], ובעצם המדובר היה ביומן מסע של המלך האמור. הדרך לכיבוש ארץ ישראל הייתה מהירה יחסית עד שהגיעו צבאות מצרים לאזור מגידו. בכדי לכובשה היה צורך לעבור בתוואי נחל עירון, שהיה מעבר מוגן צר ומסוכן, על פי עדותם של מרגלים כנעניים. מרגלים אלו שנתפשו על ידי המצרים הופעלו על ידי ממלכת חת, אולם מלך מצרים לא התחשב בדעתם פרץ דרך נחל עירון לכיוון מגידו.

גם במערכה על העיר קדש, נתקלו המצרים בשני מרגלים חתיים, שטענו שהם עריקים. הפעם מלך מצרים התבסס על דבריהם, שעט לעבר העיר קדש מבלי לחכות לשאר צבאו וכך יכל הצבא החתי לבצע איגוף קלאסי וללכוד את החטיבה המצרית, ששעטה לעבר העיר קדש. בסופו של דבר, עלה ביד מלך מצרים להיחלץ ולהציל את צבאו ממפלה מוחצת. בשני המקרים הללו אנו עדים לשליחת מרגלים שהם בעצם סוכנים כפולים בכדי להטעות את האויב.

[בתמונה: דפוסי ריגול במקרא... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

השימוש בריגול במקרא, נזכר בפעם הראשונה בסיפור יוסף ואחיו: "מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם" [2]. אולם, נדמה כי פרשת הריגול המפורסמת ביותר במקרא היא זו של פרשתנו. משה נותן סוג של כתב מינוי למרגלים אלה; ואם נסכמם המדובר במידע המותאם לצרכי המלחמה של בני ישראל המתכוננים לכבוש את הארץ. לכן, כתב מינוי זה כולל בין השאר מידע כלכלי על טיב הקרקע ועל מצבה החקלאי של הארץ לצד מידע צבאי רלוונטי כדוגמת ביצורים ריכוזי צבא צירי תנועה ועוד. הסעיף החשוב בכתב מינוי זה הוא שהמדובר בריגול לשם הבאת מידע טהור ללא שום הערכות מצב להיתכנות או קושי בכיבוש העתידי.

בתיאור שלפנינו משתקף הנוהג שהיה מקובל בקרב שבטי ישראל - מינוי מרגלים שתפקידם לאסוף מידע מודיעיני ללא דברי הערכה.

כך הם פני הדברים בכתב המינוי שמפקיד יהושע בידי המרגלים ששולח קודם כיבוש יריחו: "לכו ראו את הארץ ואת יריחו"[3]. כתב מינוי זה הינו קצר ולא ברור אולם מדבריה העתידיים של רחב אפשר להשלים את התמונה: "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם"[ 4], כלומר שליחותם נסובה בעיקר על בדיקת האוירה והמורל בקרב אנשי יריחו. מרגלים אלה נשלחו באופן נסתר, בניגוד לפומביות של המרגלים ששלח משה, ויתכן שפעולה סמויה זו רק עזרה להצלחתם –מידע חשוב ורכישת סוכנים בלב האוכלוסייה המקומית בדמותה של רחב.

למרות הצלחתו של יהושע בפעולות הריגול קודם כיבוש יריחו, הרי שבכיבוש העי הוא נכשל בדומה לכישלון של המרגלים ששלח משה. בכתב המינוי של מרגלי העי נאמר : "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ, הָעַי אֲשֶׁר עִם-בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת-הָאָרֶץ; וַיַּעֲלוּ, הָאֲנָשִׁים, וַיְרַגְּלוּ, אֶת-הָעָי"[5]. לכאורה פסוק סתום שאינו מגלה דבר, אולם מתשובת המרגלים בפסוק הבא, ברור לנו כי שליחותם נסובה אודות גודלו ועוצמתו של צבא העי: "וַיָּשֻׁבוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַל-יַעַל כָּל-הָעָם--כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת-הָעָי; אַל-תְּיַגַּע-שָׁמָּה, אֶת-כָּל-הָעָם, כִּי מְעַט, הֵמָּה". כאמור בדומה למרגלים ששלח משה, גם מרגלי העי מוסרים ליהושע מידע מודיעיני שלצידו פרשנות שלא נתבקשו. יהושע בוחר לקבל את פרשנותם והתוצאה כישלון צורב בקרב מול צבא העי:" וַיַּעֲלוּ מִן-הָעָם שָׁמָּה, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּנֻסוּ, לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי. וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי, כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד-הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד; וַיִּמַּס לְבַב-הָעָם, וַיְהִי לְמָיִם". הלקח של תבוסה זו ברור – מי שאמון לפרש את החומר המודיעיני הגולמי אינם מביאיו אלא הנהגת העם.

[בתמונה: דפוסי ריגול במקרא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Prettysleepy לאתר Pixabay]

דוגמה נוספת של ריגול, הפעם פעולת מודיעין שדרשה אלתור מבצעי בשטח, אנו מוצאים בכיבוש בית אל: "וַיַּעֲלוּ בֵית-יוֹסֵף גַּם-הֵם, בֵּית-אֵל; וַיהוָה, עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית-יוֹסֵף, בְּבֵית-אֵל; וְשֵׁם-הָעִיר לְפָנִים, לוּז.  וַיִּרְאוּ, הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ, יוֹצֵא מִן-הָעִיר; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ, חָסֶד.  וַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, שִׁלֵּחוּ" [6]. הצורך באלתור וסטייה אולי מכתב המינוי נבע מהעובדה שלבני ישראל חסרו האמצעים המלחמתיים להריסת חומות הערים הכנעניות, והם חיפשו כל דרך להכריעם, ואותו אזרח העיר שהם נתקלו בו באקראי סיפק את הדרך להבקעת החומה וכיבוש העיר.

בהמשך ספר שופטים [7] אנו מוצאים את מסע שבט דן לעבר העיר ליש בצפון. הנהגת השבט בוחרת מרגלים שנחשבים כבני חיל, הם יוצאים למשימתם ומביאים מידע מודיעיני צבאי וכלכלי כאחד, ובדומה לסיפור בפרשתנו הם מעודדים (בדומה למה שעשו כלב בן יפונה ויהושע) את אנשי השבט להתיישב במקום החדש.

אחרית דבר

פרשת שלח עוסקת ברובה בסיפור המרגלים ששלח משה. כתב המינוי שלהם היה ברור, והם התבקשו להביא חומר מודיעיני גולמי. חרף זאת, הם שבים ממשימתם עם חומר יקר ערך ובוחרים גם לפרשן אותו. פרשנות זו היא חטאם החמור. לאחר מכן אנו מוצאים פרשיות ריגול נוספות, בעיקר במהלך כיבוש ארץ כנען בידי יהושע, כיבוש יריחו, כיבוש בית אל ועוד. דוגמא נוספת לשליחת מרגלים אנו מוצאים במסעם של בני שבט דן לעבר העיר ליש בצפון. נראה כי שסיפור המרגלים בספר במדבר מבוסס טיפולוגית על דפוס של ריגול, כפי שהי המקובל בסיפורי ההתנחלות של בני ישראל בארץ כנען [8].

[לאוסף המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ריגול במקרא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת 'שלח לך'.
• אוסף המאמרים על ריגול במקרא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שלח לך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 16/6/19.
• פנחס יחזקאלי (2024), ריגול במקרא באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/8/24.

[1] שמואל ייבין, תכסיסי המלחמה של הכנענים והחתים במחציתו של האלף השני לפני הספירה. היסטוריה צבאית של ארץ ישראל, עמודים: 28 – 29.

[2] בראשית, פרק מ"ב, פסוק ט'.

[3] יהושע, פרק ב', פסוק א'.

[4] שם, פסוק ט'.

[5] שם, פרק ז', פסוק ב'.

[6] שופטים, פרק א', פסוקים: כ"ב – כ"ה.

[7] פרק י"ח.

[8] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמוד 82.