[בתמונה: בת יפתח... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי thisisprabha לאתר Pixabay]

עודכן ב- 7 ביולי 2024

הרב ד"ר יוסי פיינטוך הוא יליד עפולה; בעל תואר שלישי בהיסטוריה אמריקאית מאוניברסיטת אמורי באטלנטה. לימד היסטוריה אמריקאית באוניברסיטת בן-גוריון. הוסמך כרב ב- Hebrew Union College. מחבר הספר U.S. Policy on Jerusalem. משמש עתה כרב במרכז היהודי במרכז אורגון. (JCCO).

זהו מאמר שלישי מתוך שלושה על דמותו של יפתח הגלעדי. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

• גרשון הכהן: יפתח הגלעדי – צמיחת מנהיגים בשולי החברה;
• אבי הראל: מנהיג ללא ייחוס – דמותו של יפתח הגלעדי;
• יוסי פיינטוך: בת יפתח – אביה וכשל מנהיגותי הרגוה!

*  *  *

בטרם תסתיים לה הפטרת השבוע לפרשת חוקת, היא מספיקה ליידע את הקורא/ת אודות נדרו הטרגי של יפתח:

"והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה' והעליתיהו עולה" ( פס' ל''א). מי שממשיך לקרוא הלאה מעבר לסיום ההפטרה בספר שופטים (פרק י''א) נחשף לאחת מהטרגדיות האישיות והלאומיות מסמרות השער שבתנ''ך, שיש לה אחראים רבים -- ובכלל זה אפילו האל עצמו כמו שמשתמע, ולו בעקיפין, ממדרש תנחומא (אליו עוד נשוב בהמשך).

אמנם, ספר שופטים נמנע מלספר לנו את אחרית הדברים באשר למה שארע במדויק לבתו יחידתו של יפתח, שאיתרע גורלה ויצאה ראשונה מבית המצביא המנצח ששב אליו "בשלום" אך לא "לשלום"; סמנטיקה הרת גורל.

[בתמונה: בת יפתח... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AdinaVoicu לאתר Pixabay]

בכל תרחיש אפשרי באשר לאחריתה של בת יפתח, שאפילו שמה הודר מעלילת הדברים, התוצאה המחרידה הייתה יכולה להימנע בפתרון קל; ואכן עם ישראל לדורותיו משתמש בו בכל ערב יום כיפור בקריאת "כל נדרי" ה"מבטלת" נדרים ושבועות שאי אפשר היה לקיימם.

יפתח, הקצין המצטיין בקרב עם בני עמון, איבד את בתו כפועל יוצא מניצחונו, בשל התעקשותו לקיים את נדרו ויהי מה, בין אם הקריבה בפועל ל"אלהיו", או רק כפה עליה סגר נזירתי מוחלט לכל ארך חייה, ביודעו גם יודעו שהקרבתה לעולה הייתה בלתי קבילה בעיני האל, כפי שרד''ק גורס. גם אם לא המיתה ו"רק" מנעה מקידושין והקמת בית בישראל, הרי יפתח גרם בכך להפרה בוטה של מצוות פרו ורבו שניתנה למין האנושי מיד לאחר בריאתו, ושאף ההלכה מחייבת בה את שני בני הזוג (המסוגלים לממשה).

נדרו של יפתח ככזה הוא יחידאי במקרא; רק חנה הועידה בנדרה בשילה את בנה, אם יוולד לה, לשרת את האל במקדש – בחייו, ובוודאי שלא במותו. דא עקא שיפתח ראה בנדרו קדוש ובלתי ניתן להפרה. לית מאן ד'פליג שלו קידמה את פניו חיה, כפי שציפה, אל נכון, חיה הפסולה מלכתחילה לשמש קרבן (גם אם הייתה כשרה אך פגומה בגופה), יפתח היה מחליפה בחיה קבילה אחרת כדרישת התורה, ומקיים כך את נדרו. ואכן, לא היה עליו ללכת אלא לפסוק אחד מחומש ויקרא (כ''ז, כ''ז) ולמצוא בו את הגושפנקה למילוט בתו מגורלה המר: "...ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו." (כלומר העלאת תרומה כספית למקדש בערכה הקמעונאי של החיה בתוספת של חמישית מערכה.).

לחלופין, יפתח יכול היה לפנות לפנחס, הכהן הגדול באותם הימים, ולבקשו לבטל את נדרו. לו עשה יפתח כן, פנחס היה מבשרו שנדרו בטל ומבוטל משום שלו ידע יפתח בזמן אמת שבתו תקדמנו ראשונה בשובו הביתה לא היה נודר נדר זה. ברם, גאוות היתר של אביה היא שהייתה בעוכרי בתו; אחרי הכל הוא היה המצביא המהולל ומנהיג עמו ש"רוח ה'" שרתה עליו, ומדוע שישפיל את מעמדו הרם ויפנה לנחות ממנו במדרג הלאומי, הלא הוא הכהן הגדול, ויבקשו לסייע בעדו במציאת פתרון חלופי? יפתח שכנע את עצמו שפנחס הוא זה הצריך לפנות אליו עם פתרון להמרת נדרו באשר גם בהיות פנחס כהן גדול, יפתח כמצביא-מנהיג נמצא ממעל לו.

מאידך גיסא, פנחס סבר אף הוא שבתקף היותו הכהן הגדול יפתח היה נחות במעמדו לעומתו הוא, ולפיכך על יפתח עצמו לפנות אליו בנושא בטול הנדר – ובין גאוות יתר והתנשאות מעמדית מכאן ומשם -- המנהיגות האולטימטיבית בישראל -- כשאיש מהשניים לא ממצמץ ראשון, הופקרה בת יפתח לגורלה. אך זו לא נכנעה למצבה ללא תגובה מצידה. מצויידת בפסוק הפותח למעשה את ספר ויקרא התייצבה בת יפתח מול אביה – כך מדרש תנחומא -- וטענה בפניו שקרבן אדם איננו חלק מתורת הקרבנות; ראה, אמרה לו, יעקב נדר אף הוא לאל את נדר המעשר שלו, אך מעולם לא נתכוון שיעשר בבוא היום מי מבניו העתידים להיוולד לו.  אפילו את חנה בשילה – שאף היא ובנה שמואל טרם נולדו – העלתה בפני אביה כיד הנבואה הטובה עליה -- כך המדרש -- כדי לשכנעו שקרבן אדם הוא היפוכם של דיני קרבנות בישראל, אך לשווא.  מבלי משים מדרש תנחומא לא רק שמתאר את בת יפתח כמלומדת בתורה אלא אף כמי שעלתה על אביה בידע זה, ואפילו כמי שניחנה ביכולת נבואית.

[בתמונה: ציור של התרת נדרים בעשרה, הולנד, 1774. התמונה היא ברשות הציבור]

בהבינה כי לא מאביה תבוא גאולתה מבקשת בת יפתח ממנו: "אלכה וירדתי על ההרים" והוא נאות לה. אליבא ד'רש''י (המסתמך על המדרש) ההרים אינם אלא דייני הסנהדרין אליהם היא פונה כמוצא אחרון למצוקתה, אך גם אלה לא נקפו אצבע כדי לסייע לה מול נדרה של אביה, הגם שסתר את חוק התורה:

"לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו."  במצב בו הן הכהן הגדול והן דייני הסנהדרין – הערכאה העליונה במשפט העברי – לא נחלצו לסייע לאומללה, החליט יפתח לקיים את נדרו והעלה אותה לעולה.

בסופו של יום היו אלה העקשנות, גאוות היתר, ידע חסר בדיני תורה, וחסר הרצון להביט בסוגיה בעיניים פתוחות ובחשיבה בונה של מנהיגי הדור שהביאו לטרגדיה זו.

אך מדרש תנחומא -- פרשת בחוקותי, סימן ה -- מרמז משהו גם על אחריותו של האל בהודיענו שרק לאחר הריגתה של העלמה בידי אביה וברשות גדולי הדור, יצאה בת קול וצווחה על יפתח:" נפשות הייתי רוצה שתקריב לפני?!- "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיה, ז, לא): "אשר לא צִויתי"- לאברהם שישחוט את בנו, אלא אמרתי לו "אל תשלח ידך" … (בראשית, כח, יב)".  ואכן, לו רק יצאה בת קול

זו כפי שיצאה בהר המוריה ב ט ר ם ישלח אברהם ידו אל יצחק, דברים אלה לא היו נכתבים

[לאוסף המאמרים על 'פרשת חוקת', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נדרים והשלכותיהם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת חוקת'.
• אוסף המאמרים על נדרים והשלכותיהם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת חוקת (חֻקַּת) באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/6/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), אוסף המאמרים על נדרים והשלכותיהם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 17/7/22.