[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 25 בינואר 2021
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
"לו הייתי דג" כתבה פעם תרצה אתר ושרו יונה עטרי ואילי גורליצקי ב"שוק המציאות"... (יסלחו לי הצעירים...)
מבחינה מסוימת אנחנו בהחלט דגים. דגים באגם דיג, שבו השוטרים מטילים את חכותיהם כדי למלא מכסות של דוחות בתחומים שונים...
הנה למשל, תגידו, יש לשוטרים מכסות של דו"חות קורונה?
"תראו מה נחשף..."! כותב גיא קליין בפייסבוק (ראו תמונה למטה). על מה ההתרגשות? נחשף? הרי זה הא' של ארגון ביורוקרטי....
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
.
אז, כמובן שיש מכסות לדוחות קורונה, כמו שיש מכסות לדוחות תנועה; וזה הולך ככה:
בתוך העולם הפנימי של המשטרה זו תרגולת קבועה. זו השפה וזו התרבות. נתבקשת לבצע פעולה חדשה? מיד אתה מתחיל לספר כמה עשית.
למה? כי הקשר - בין מה ששוטר עושה לתוצאה - איננו חד ערכי. דוחות תנועה אינם מורידים תאונות דרכים (דיברנו על זה בשיחה אחרת); ודוחות קורונה אינם משטחים את העקומה. אז איך ביורוקרט יידע אם הוא טוב? הוא סופר פעולות וכמויות...
זה חשוב גם כדי לייצר שליטה על "על מה עושים השוטרים ברחוב": מה הוא עציץ? מה הוא עשה שם כל היום אם הוא חוזר עם כל כך מעט דוחות... וגם כיוון שברור לכל מפקד תחנה, שלא יעבור זמן רב, והפיקוד יבקש דיווח כמה עשית מהיום שהתחלת. למה? לצורכי כסת"ח; וגם כדי שלביורוקרטים במטה תהיה עבודה. וגם, בטח מישהו בכנסת או בתקשורת יאשים ויהיה לנו מה לשלוף.
זה עובד כל כך חזק על מפקדים, שגם כשבאים לשוחח איתם על בעיה, הם מיד מקטינים את ממדיה בנתונים סטטיסטיים כאילו זה מעניין מישהו. כאילו שאכפת לי – אם גנבו לי את הג'יפ, שחלה דווקא ירידה של 30% בגניבות ג'יפים?
זה מגיע למצב שגם העיתונאים מתחנכים לספור. אני זוכר במסגרת השידורים בגל הראשון של הקורונה, גם כשקצין המשטרה לא דיבר על כמות הדוחות, התעניין העיתונאי כמה דוחות הוגשו אתמול ביחס ליום הקודם... ככה, גם הדובר דואג להגיע עם נתונים מוכנים...
התוצאה היא שלא משנות הכוונות הטובות, תוך פרק זמן קצר ירגישו האזרחים שוב כאילו הם דגים בפארק דיג, שמשמשים עבור השוטרים אמצעי להשגת משימותיהם. כך בדוחות תנועה וכך בדוחות קורונה: "לו הייתי דג"...
על חטאי אני מעיד היום:
פעם היה תפקיד של קצין אגף קהילה מחוזי והייתי אחד כזה במחוז הדרומי. אני זוכר בתקופות הקשות שעבר הדרום מול עזה, איך סגני היה נלחם בקציני השטח שיתפנו מעיסוקיהם – שהרבה יותר דחופים מן הסתם – ויקיימו ויעוד, כל בוקר מוקדם, לתת דיווח כמה מתנדבים השתתפו בפעילות. עקומת ההשתתפות של המתנדבים הייתה יציבה למדי. שניים ימינה שניים שמאלה. ואני פשוט הפסקתי את הנוהג להציק להם בבוקר על שטויות. בישיבה, הייתי מדווח שניים ימינה שניים שמאלה – מה שכמובן לא היה מעניין אף אחד, אבל צריך – ודוחות מדויקים הייתי מושך כשלאנשים בשטח היה זמן. לאף אחד זה לא שינה; ואני לפחות לא הצקתי למי שעובד באמת...
צריך לזכור שהאזרח איננו דג וגם לא לקוח. הוא בעל הבית של המשטרה ולא אובייקט שממנו מושכים סטטיסטיקה
רק שכדי להיפטר מזה, צריך תסלחו לי, ביצים. צריך לצאת לתקשורת לפני; להסביר את מה שהסברתי עכשיו; להצהיר ולקיים, שלא שואלים, לא אוספים, ולא בודקים כמה דוחות ניתנו; ולמה? כי אחרת, ייווצרו מכסות בהתארגנות עצמית; ושוב נתחיל להתווכח אם יש מכסות, אם אין....יש לזה סיכוי בביורוקרטיה שלנו שעלתה על גדותיה?
התחלנו עם שירים ישנים אז אסיים עם עוד אחד. "כחלום" – שרה פעם גאולה גיל למילותיו של עמוס אטינגר. אז כחלום... בחלום...[להרחבה בנושא 'התארגנות עצמית', לחצו כאן]
לשיחה המוקלטת:
[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
Pingback: הכל על ביורוקרטיה באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע