[בתמונה: הפגנת הציצים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי b0red לאתר Pixabay]

ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית.

*  *  *

מחאת הציצים (מעשה חשיפת החזה של נשים בהפגנות המחאה האחרונות) היא "קרע בשרוול'.

מכירים את המושג ?

אם לא אז הנה הסבר קצר ותחילה אלגוריה -

אחד הסיפורים של עגנון נפתח בתיאור משווה בין שני בתים באוקראינה של המאה ה-19: בית היהודי ובית הגוייה.

השוואה גולשת לתיאור גגות הבתים. הגג של בית הגוייה הוא נוצץ, מסודר הרעפים מונחים האחד על השני כמו שצריך. ואילו הגג של בית היהודי גם הוא מותקן לא רע, אבל מבעד לחלק מהרעפים בוקעים או נראים אניצי קש שמונח מתחת לגג, כדי ללמדנו על חלקיות, חיפוף והשדים הנסתרים שהם מנת חלקו של הבית במובן של התא החברתי שעוד יצוצו להם כמו אניצי הקש בהמשכו של החיבור.

אניצי הקש המבצבצים הם אותו "קרע בשרוול". המשמעות של המושג היא שלעתים המציאות העמוקה והאמתית מסתתרת לה מתחת לפני השטח. היא מטויחת, נסתרת, מובלעת, נחבאת, אבל היא קיימת מתחת לקליפה החיצונית ויש מצבים שבהם חתיכה מהקליפה הזו מתפוררת (כמו הגג בסיפור של עגנון) וחושפת מה מסתתר מאחורי המסיכה ("חתול מפלצת או ילדה יפה" / פורטיס).

בסיפור של עגנון הילדה היפה היא לא בצד היהודי אלא דווקא בבית השני של הגויים, והקרע במבנה הרעפים של בית היהודי יהיה מה שיגדיר את העלילה כולה.

ומה הקשר של כל זה אלינו?

גם אצלנו ניתן וצריך לשים לב ל"קרעים בשרוול". הרבה עיסוק מתקיים במחאה בבלפור שהפכה למרכז ההתעניינות הציבורית או לפחות התקשורתית וניכר מאמץ רב להציג אותה כמחאה אותנטית ועמוקה שנובעת ממשבר הקורונה ואף לקשור אותה לאפשרות של בחירות קרובות בישראל הנתפסות אצל חלק מהתקשורת כגאולה במלוא מובן המילה.

אבל צריך להיות יותר מחודדים באבחנות לגבי אותה מחאה ומקורותיה, והדרך ללמוד משהו רציני עליה מבלי לקרוס לתוך הפנטזיות של התקשורת או של עצמנו על האותנטיות, הדמוקרטיה וכו' וכו' היא לאתר את הקרעים בשרוול שחושפים את מה שנמצא מתחת לגג הדימויים המופרכים והמוטעים.

אחד מהקרעים הללו הם מערכת הסמלים, הססמאות והטכניקות שעומדות בבסיס המחאה

אז כבר נאמר לא מעט בעניין 'מחאת הציצים' המבטאת לא יותר מאשר משובת נעורים מטופשת של ילדות הזקוקות נואשות לתשומת לב (אגב, לא ראיתי או שמעתי אף ליברלית פמיניסטית שתצא בהקשר הזה נגד אותן נשים שהחפיצו, מלשון עשו חפץ, את אברי גופן, כפי שהן מסתערות למשל על השימוש שעושים מפרסמים בגוף האישה למטרות מסחריות), אבל זה לא העיקר.

העיקר הוא השלטים שהניפו אותן חשופות חזה וגורמים רבים שהשתתפו במחאות. מי ששם לב לאותם שלטים, דגלים וססמאות ראה כמה דברים מעניינים:

האחד, שילוט באנגלית. כן, כן. שלטי מחאה שנכתבו לא בעברית אלא באנגלית; ויש לתהות מדוע מחאה שההקשר שלה היא מדינת ישראל נזקקת לבטא את הרעיון שלה בשפת לעז קוסמופוליטית.

[בתמונה: העיקר הוא השלטים שהניפו אותן חשופות חזה וגורמים רבים שהשתתפו במחאות. מי ששם לב לאותם שלטים, דגלים וססמאות ראה כמה דברים מעניינים... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי David Shankbone לאתר flickr]

השני, הן הססמאות עצמן שהן שילוב בין "נתניהו המושחת", "מדינה פלסטינית", איאד חלאק, לא לדיקטטורה, מנותקים - נמאסתם, הנאשם מבלפור, אין מצב. זהו תמהיל שלכאורה הוא אקלקטי אבל מה שברור הוא, שבניגוד למסר הברור והחברתי של ססמת מחאת קיץ 2011, "צדק חברתי", הססמאות הנוכחיות לא רק שאינן נוגעות במישרין במשבר הקורונה אלא מבטאות סדר יום פוליטי אנטי ביביסטי שקדם לעניין הקורונה. מה שאין בססמאות באופן בולט זה הקשר הכלכלי, הנוגע למצוקת האזרחים על רקע המשבר הבריאותי.

השלישי, סמל המחאה הם דגלים שחורים. לא אדומים לא לבנים ואילו לא כחולים. דגלים בצבע שחור שמאפיינים תופעות לא מלבבות במיוחד במזרח התיכון, כמו תופעת דאעש שמה שמייצג אותה היא היותה תנועה אנטי-מדינתית החותרת תחת אושיות הסדר המדינתי בשם תפיסת עולם משיחית וריאקציונית. שחור הוא צבע המבטא מוחלטות, אין סוף, מובהקות, להבדיל מרעיונות של אמצע, ביניימיות ופרגמטיזם.

הרביעי, הפרקטיקות האלימות. הפגיעה בשוטרים, הוונדליזם, הפגיעה בסמלי המדינה כל אלה מבטאים רוח אנרכיסטית האופיינית לרוחן של מחאות חברתיות אחרות, למשל זו בארה"ב, שבה נרשמו תופעות דומות.

החמישי, הסוציולוגיה של המחאה. אחת הסצנות המעניינות שנצפו באחת ההפגנות הייתה דיאלוג קשה בין מפגין צעיר לבין מפגין מבוגר; שבו הוטח במבוגר כי המחאה אינה עוד מחאת "חטיארים", כלומר המבוגרים, אלא הצעירים חסרי המנוח לוקחים פיקוד על השטח. ואכן נוכחותם האקטביסטית של אלה מחליפה במידה את אלה של אמיר השכל וחבורתו.

אז מה יש לנו כאן מבחינת ניתוח סמלי המחאה?

• ציצים - המייצגים משובת נעורים מטופשת.
• ססמאות כתובות - המייצגים סדר יום אנטי ביביסטי קלאסי ושמאל מובהק.
• שימוש באנגלית - המייצג תפיסה קוסמופוליטית.
• פרקטיקות אלימות - המייצגות אנרכיזם ובעיטה במסגרת.
• צעירים - המייצגים מרדנות נעורים גולמית.
• צבעים שחורים - שמייצגים תפיסות קצה מוחלטות.

אם נאסוף את כל אלה הרי שהם אותו "קרע בשרוול" המגדיר את מהות המחאות. הן רחוקות מאד מלהעמיד במרכזן את משבר הקורונה.

מדובר ההתנהלות חברתית המייצגת חיבור אקלקטי בין סדר יום שמאלי, אנטי-ביביסטי, מרדנות נעורים ואנרכיזם צרוף אשר בועט בכל מה שמייצג ממסד, סדר, כללים ומסגרת. זו אינה מחאת קיץ 2011 שיצרה מכנה משותף חברתי הגדול מסך חלקיה.

זו מחאה שאם לא תדע להתחבר לעניינים האמתיים המדריכים את עניינו של הציבור היא תישאר נחלת חוגים מצומצמים ומוגבלים, חרף עניינם של בעלי עניין פוליטי כולל בתקשורת, לנפח ולהעצים אותה וגם להעניק לה משמעות החורגת הרבה מעבר ליסודות המגדירים אותה בעת הנוכחית. מבחינה זו, אלפים בודדים של מפגינים הם אינדיקציה לכך שהמחאה אינה פורצת את גבולות השוליים של החברה הישראלית.

ועם זאת, כל האמור לעיל אינו בא לעמעם את נוכחותה של ביקורת ציבורית על הממשלה ועל נוכחות המשבר הכלכלי הפוקד את המדינה בחסות משבר הקורונה. האתגר המשותף הן של הממשלה והן של החלקים השפויים בציבור הנאנקים תחת עול המשבר הכלכלי יהיה לגדר את המובלעת האקטיביסטית שמתנהלת על תקן של "רדיקלים חופשיים", ולא לקרוס לתוך הריק שלה, כדי לייצר בסיס להתנהלות ממשלתית וציבורית אחראית בתנאים לגמרי לא פשוטים.