[בתמונה: חטא העגל... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Kent MacElwee לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

עודכן ב- 31 ביולי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת עקב בספר דברים, במהלך נאומו חוזר משה לשבירת הלוחות, בגלל מעשי העגל של בני ישראל. מדוע משה מדגיש שוב את שבירת הלוחות שנזכרו כבר בספר שמות באופן נרחב? האם יש כאן מסר עמוק לדור שאמור להיכנס לארץ?

פרשת עקב, הפרשה השלישית בספר דברים, ממשיך משה את נאומו לפני העם. הוא מזהיר את בני ישראל על שמירת המצוות, אולם אלה אי אפשר שיהיו נשמרות אלא אם כן יזכור העם את הטובה שהאל עשה עמהם, שהוציאם ממצרים ונתן להם את ארץ כנען.

במדבר עצמו בני ישראל היו תלויים באופן מוחלט באל וגם את אספקת המזון היום יומית הוא המטיר להם בצורת מן מהשמיים. בתוך נאומו, משלב משה את סיפור מעשה העגל. סיפור זה כבר נכתב בספר שמות(פרקים: ל"ב – ל"ג),אולם בפרשתנו הוא נשנה בשינויי נוסח ודגשים. בתחילת דבריו אומר משה כי בני ישראל אמורים תוך זמן קצר להיכנס לארץ כנען, כניסה שהיא בעצם מסע צבאי :" שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ--עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת, בַּשָּׁמָיִם"[1].

[בתמונה: חטא העגל שוב על הפרק... התמונה המקורית היא נחלת הכלל, שהועלתה על ידי CHRISTOPHER DOMBRES לאתר flickr]

לאחר תיאור האתגר הצבאי המחכה לעם, ממשיך משה לדבר על העובדה כי ההתנחלות בארץ כנען לא ניתנת לבני ישראל בגלל מוסריות גבוהה, אלא בגלל רשעת העמים היושבים בה ובעטיה של השבועה האלוהית לאבות האומה:" אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת:  וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ.  לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם:  כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" [2].

אחד מנקודות השפל הגדולות של בני ישראל, שמראה את חוסר אמונתם וצדקותם, הוא מעשה העגל. משה מספר לעם על שהייתו בהר סיני במשך של ארבעים יום, בקדושה גדולה, אולם בסוף הימים הללו הוא יורד מההר נזוף בגלל הפרת הברית על ידי מעשה העגל. זה האחרון הוא הפרה לכאורה לדיבר השני, כדלקמן:" לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, כָּל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.  לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם" [3]. אמנם מעשה העגל נתון לפרשנויות רבות [4], אולם מחברי ספר תהילים מאמצים את הגישה כי המדובר בעבודת אלילים של ממש:" יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב; וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַסֵּכָה.  וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם; בְּתַבְנִית שׁוֹר, אֹכֵל עֵשֶׂב.  שָׁכְחוּ, אֵל מוֹשִׁיעָם--    עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם" [5]. יש חוקרים שטוענים כי העגל איננו עבודה זרה מובהקת, אלא המדובר בביטוי מוחשי של הייצוג האלוהי בתוך מחנה בני ישראל [6]. זאת ועוד.

לדעת חוקרים אלה, דמות של שור – עגל, בעל פני אריה שימשה אצל רבים מעמי המזרח הקדום, כעין רכבו של האל. כך או אחרת לפי שיטה זו עשיית עגל לא הייתה עבודה זרה אלא עבודת האל באופן אחר – עשיית פסל לכבודו של ה'. מסתבר שסיפור מעשה העגל היה מוכר לשומעים, ומשה לא הקפיד בסיפורו על העגל להקפיד על סדר האירועים כפי שהוא מובא בספר שמות. מקוצר היריעה לא נדון כאן בהשוואת שני הסיפורים אלא נתמקד במוציא לפועל בחטא העגל – אהרון הכוהן. חרון אף ה' באהרון מוזכר כאן בדרך אגב, ומובלע בתפילה שנושא משה לה' בעד העם: "וּבְאַהֲרֹן, הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד--לְהַשְׁמִידוֹ; וָאֶתְפַּלֵּל גַּם-בְּעַד אַהֲרֹן, בָּעֵת ההוא [7]. נתון זה איננו מופיע בסיפור המקורי בספר שמות, ומנגד משה איננו מזכיר כאן את חלקו הרב של אהרון במעשה העגל כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיפור הראשון, אלא הוא מפנה את עיקר חיצי הביקורת שלו כלפי העם.

[בתמונה: חטא העגל שוב על הפרק... התמונה המקורית היא נחלת הכלל, שהועלתה על ידי Art Gallery ErgsArt - by Erg לאתר flickr]

מדוע מחכה מידע מרשיע זה, נגד אהרון, כארבעים שנה, ומסופר כאן ולא במקומו הראוי בספר שמות? על כך נתנו תשובות רבות, וכידוע שיש תשובות רבות אף אחת מהן איננה בעצם נותנת מענה מושלם או הולם לשאלה.

רש"י על אתר טוען את הדבר הבא: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' – לפי ששמע לכם. להשמידו – זה כלוי בנים. וכן הוא אומר (עמוס ב:ט) וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל. וָאֶתְפַּלֵּל גַּם-בְּעַד אַהֲרֹן– והועילה תפלתי לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו השנים". כלומר רש"י טוען כי משה מזכיר את המידע האמור כנגד אהרון דווקא כאן בכדי להראות לעם טרם כניסתו לארץ את כוחה של התפילה. בעיני הסבר זה לוקה בחסר היות ובפרשת בהעלותך משה מתפלל עבור אחותו מרים שדיברה בו סרה ונענשה בצרעת, ותפילתו נשמעת, משמע - כוחה של התפילה צריך להיאמר במהלך או בסיום האירוע, ולא ארבעה עשורים אחריו.

המלבי"ם [8] על אתר, אומר כי דבריו אלה של משה באים להדגיש מדוע אהרן לא נכנס לארץ כנען. חטא מי מריבה בו היה שותף למשה, איננו הסיבה המרכזית שבעטיה אהרון לא נכנס לארץ, אלא החטא הדומיננטי שמנע זאת ממנו הוא פועלו במהלך חטא העגל.  ברם, גם טיעון זה אין לו על מה לסמוך היות שבחטא מי מריבה שמתואר בספר במדבר כתוב במפורש מדוע אהרן לא נכנס לארץ כנען, וחטא העגל איננו מוזכר שם כלל, כדלקמן:

"וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.  וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם"[9]. וכך הפרשנות ממשיכה ובעצם מביאה אותנו למבוי סתום. לכן עלה בדעתי כי אולי ניתן לפתור את השאלה בכיוון אחר לחלוטין.

בסוף הנאום הארוך של משה הוא מזכיר עובדה שלכאורה איננה קשורה ישירות לחטא העגל כדלקמן: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי-יַעֲקָן--מוֹסֵרָה; שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו." [10]. לפי ספר במדבר מת אהרון במקום שנקרא הר ההר, ואילו כאן משה מוסר כי אהרון מת במוסרה.

עניין מותו של אהרן ומקום קבורתו דורש עיון מעמיק נפרד, אולם אין ספק שמשה משנה את הידוע מספר במדבר ושותל ידיעה נוספת אודות אהרן שאיננה קשורה לנושא הכללי של חטא העגל. ניתן לשער כי ידיעה זו איננה מקרית, ומשה רוצה לרמוז לנו כי עניין מותו של אהרן איננו סתם ציון עובדתי, אלא יש בעובדה זו מהות עניינית. המהות קשורה לשתי הידיעות אודות אהרון שמשה מביא בדבריו. העובדה שאהרן היה שותף מלא לחטא העגל, ואחר כך מוזכר שאהרון מת, תוך קביעת המקום המדויק בו נקבר אומר דרשני. משה חושש כי לאחר כניסת בני ישראל לארץ כנען, מקום קבורתו של אהרון יהפוך למקום של פולחן. אשר על כן, הוא מציין שאהרן חטא בחטא חמור ביותר וגם נענש על כך בחומרה. אין הדבר גורע מגדלותו, אולם למושא של פולחן הוא כבר לא ישמש.

[בתמונה: עגל הזהב... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Gary Stevens לאתר flickr]

אחרית דבר

בפרשת עקב משה ממשיך בנאומו ומזכיר באוזניהם של בני ישראל את מעשה העגל. המדובר בדור חדש שעומד ערב כניסתו לארץ כנען ומשה מנסה לחזק את אמונתו. במהלך דבריו של משה, הוא שותל שתי ידיעות אודות אהרון, שלכאורה הקשרם לא מובן. העובדה שמשה מחכה עם העובדה הראשונה, המדברת על הכעס האלוהי הקשה על אהרון ארבעים שנה רק מגבירה את העמימות של דבריו. עובדה זו מתקשרת גם לציון מותו של אהרון במוסרה, למרות שיש מסורת שונה בספר במדבר.

שתי עובדות אלה באות לומר כי למרות גדלותו הרוחנית של אהרון, הוא חטא במעשה העגל, ונענש בחומרה רבה על כך. הרזומה הזה בא למנוע את האפשרות כי בני ישראל, לאחר שיכבשו את ארץ כנען יהפכו את מקום קבורתו של אהרון למקום של פולחן דתי. פולחן זה לא יכול להתקיים ברגע שמשה חושף את חטאו של אהרון ואת הכעס האלוהי הבא בעקבותיו. האם תשובה זו הינה מספקת? לא בטוח. מה שבטוח הוא שבימינו יש כאלה המנסים להגיע לקבר אהרון, שמזוהה כיום באתר בתחומה של ממלכת ירדן [11], ולהתפלל שם. משמע – כוונתו של משה נסתרה מהם.

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] דברים, פרק ט', פסוק א'.

[2] שם, פסוקים: ד' – ה'.

[3] שם, פרק ה', פסוקים: ז' – ח'.

[4] אבי הראל, מעשה העגל חטא הכרחי? ייצור ידע, אוגוסט 2018.

[5] תהילים, פרק ק"ו, פסוקים: י"ט – כ"א.

[6] עולם התנ"ך, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים:94 – 96.

[7] דברים, פרק ט', פסוק כ'.

[8] מלבי"ם - רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל .  רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה. 1809 – 1879.

[9] במדבר, פרק כ', פסוקים: י' – י"ב.

[10] דברים, פרק י', פסוק ו'.

[11] גַּ'בֶּל הָארוּן (جبل نبي هارون - הר אהרון הנביא), הוא הר בדרום-מערב ירדן הסמוך לעיר ולאתר הקדום פטרה, על-פי מסורות שונות בהר זה נקבר אהרון הכהן. ההר מתנשא לגובה של 1,350 מטרים מעל פני הים ופסגתו מהווה תצפית מצוינת על סביבתו.