[בתמונה: פרשת השבוע – ראה – קוראת במפגיע לכל אכילת בשר המנוגדת לחוקי הכשרות – "תועבה"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stux לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על שקרים, לחצו כאן]

עודכן ב- 8 באוגוסט 2023

הרב ד"ר יוסי פיינטוך הוא יליד עפולה; בעל תואר שלישי בהיסטוריה אמריקאית מאוניברסיטת אמורי באטלנטה. לימד היסטוריה אמריקאית באוניברסיטת בן-גוריון. הוסמך כרב ב- Hebrew Union College. מחבר הספר U.S. Policy on Jerusalem. משמש עתה כרב במרכז היהודי במרכז אורגון. (JCCO).

*  *  *

פרשת השבוע – ראה – קוראת במפגיע לכל אכילת בשר המנוגדת לחוקי הכשרות – "תועבה" (דברים, י''ד, ג'). אולם במקום לנקוב בשמות של מספר חיות החסרות את שני הסימנים הבסיסיים של חיות היבשה הטהורות - העלאת גרה ופריסת פרסה - בוחרת התורה להאיר את זרקוריה על ארבע חיות – הגמל, הארנבת, השפן והחזיר – שאחד ממאפייני כשרות אלה קיימים, דווקא, אצלם.

מן הסתם ניתן היה לצפות מהתורה לאסור במפורש על חיות, כגון הסוס והחמור, ואולי אף על חיות בר כדרבן או צב, מהן נעדרים שני הסימנים גם יחד, אך לא זה המקרה. סביר להניח שדווקא בשל העובדה שהחיות המוזכרות הינן בעלות סימן אחד, קיימת אפשרות גבוהה יותר לבלבול ולטעות; ולפיכך, בחרה התורה בהבאת דוגמאות מהחיות הגבוליות דווקא. אגב, אין בנמצא חיות אחרות בנוסף לארנבת, לשפן, לחזיר ולגמל שלהן רק מזהה אחד של חיה טהורה, מכאן שזו רשימה סופית.

[לקובץ המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן]

ואכן התורה מדגימה בפרשת המרגלים כיצד דברי אמת הכוללים שקר וכזב יכולים, אל נכון, להטעות ולהכשיל יותר מדברי שקר בעלמא, שכן הנטייה הטבעית היא להתרשם מידית מדברי האמת ולא לתת את הדעת לחלק השקרי המגיע בעקבותיהם: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה-פריה" (במדבר י''ג, כ''ז – והכל דברי אמת).

[בתמונה משמאל: פרשת השבוע – ראה – קוראת במפגיע לכל אכילת בשר המנוגדת לחוקי הכשרות – "תועבה"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי TeeFarm לאתר Pixabay]

או אז, משרכשו את אמון מאזיניהם עוברים עשרת המרגלים ומשלבים דברי כזב בדבריהם כדי ליצור תבהלה ומרי אזרחי: ברם, "ארץ אוכלת יושביה היא [אף על פי שהצליחו לשוב בשלום מבלי שאיש מיושבי הארץ ניסה "לאכלם"], וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות" (פס' ל''ב), הגם שרגע קדם גרסתם היתה שונה: "וגם ילדי הענק ראינו שם" (פס' כ''ח), כלומר רק חלק מאוכלוסיה.

דוגמה נוספת לתופעת הפלטרינג  –Paltering - שימוש בטענות אמת על מנת להוליך שולל - מביא המקרא בספר אסתר. כך מצליח המן לשכנע את המלך אחשוורוש לתמוך בתכניתו ל"פתרון הסופי" של יהודי האימפריה הפרסית: "ישנו עם אחד מפזר  ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם" [עד כאן הכל אמת לאמיתה] "ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם" (ג' ח'). בתחילה אמר המן למלך דברי אמת על יהודי פרס אך סיים את דבריו בשקר מוחלט הסותר את צו ההלכה: "דינא ד'מלכותא דינא" (המבוסס על דברי ירמיהו לגולים לבבל: "כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלם בבלה... ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום" -- ירמיהו כ''ט, ד-ז).

[בתמונה: ז'אק טיסו – "בריחת האסירים". תיאור מסע הגלות. התמונה היא נחלת הכלל]

ואכן, המסורת היהודית חוששת יותר מאמיתות המתובלות והטובלות בשקרים, ופחות משקרים גלויים בעלמא שכן הראשונות מסוכנות בהרבה, דהיינו, חצי אמת גרוע מן השקר השלם. חז"ל (פסחים קיג, ב) אף גרסו שישנם שלושה סוגים של אנשים החוטאים בענייני דיבור שהקב"ה שונאם, והראשון שבהם, זה המדבר אחד בפה ואחד בלב. אין תימה , איפוא, מדוע ארון הברית, שאותו לא ראה איש מלבד הכהן הגדול וביום הכיפורים בלבד, צופה בזהב טהור "מבית ומחוץ" -- זהב שאף אם לא זוקק מסיגים ופסולת, איש לא היה מודע לכך וניתן היה לחסוך ממשאב יקר זה לצרכים אחרים.

ובדומה, בצווי "איש אמו ואביו [שניהם גם יחד!] תיראו" המשמש מסד סמלי לחברה בריאה וכסמל לכלל המצוות שבין אדם לחברו, אולם נאמר בדיבור אחד עם "ואת שבתתי תשמרו" (ויקרא י''ט, ג'), צווי המסמל את מכלול המצוות שבין אדם לאלהיו, ללמדך שאי אפשר לעבוד את האל כנדרש רק עם סוג אחד של מצוות.

  ובדומה, ישעיהו: "למה לי רב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי; כי תבואו לראות פני" (א' י''א -י''ב).

האל לא דוחה את הבאת הקרבנות ככזו, אך משזו באה כהסחת הדעת מ:"ידיכם דמים מלאו... רע מעלליכם... ועתה מרצחים... שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמונים" וגו', הרי האל בוחל בקיום מצווה (קרבנות) הבאה בעבירה (הקרבת המוסר הבסיסי).

מן הראוי להזכיר כאן את דברי מרטין לותר קינג (ג'וניור) שאמר באסיפת עם בבוסטון ב-27 באוקטובר, 1967: "כשאנשים מותחים בקורת על ציונים הם מתכוונים ליהודים, ואין זו אלא אנטישמיות" – מבחינת קינג הא בהא תליא, ואין להסתתר מאחורי הטיעון "אני רק מתנגד לציונות אבל אינני אנטישמי".

וכך שבים אנו אל החיות הגבוליות האסורות באכילה והנזכרות בשמן המפורש בפרשת ראה, לא למרות אלא דווקא משום שיש להן סימן טהרה אחד. מסביר זאת רבי שלמה מלונצ'יץ בספרו "כלי יקר" שארבע החיות הגבוליות מוזכרות בתורה עם סימן הטהרה שלהן בתחילה מפני שהוא הוא ה"מוסיף טומאה על טומאתן ... כמידת הצבועים שמראים עצמם כשרים, והם בלי ספק גרועים מן הרשע הגמור, שתוכו וברו שוים לרעה.

[בתמונה משמאל: שני כרכי 'כלי יקר' לרבי שלמה מלונצ'יץ. מקור התמונה: אתר מדף הספרים היהודי. להרחבה על הספר לחצו כאן. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[ולפיכך, פותחת התורה] בכוונה תחילה בסימן הטהרה של בעלי חיים טמאים, כדי להזהירנו שלא נלך שולל אחר סימן הטהרה המצוי בהם. שעל כל אדם לדעת, כי טמונה סכנה גדולה לחברה האנושית מן הצבוע – טמא המעמיד פני טהור, ורשע המעמיד פני צדיק וישר" (בקר, 1983).

[בכרזה: הרב ד"ר יוסי פיינטוך - "אמיתות מתובלות בשקרים גרועות משקרים גלויים"... הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על שקרים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

1. מנחם בקר, פרפראות לתורה, ויקרא, הוצאת אמן, ירושלים, 1983 , עמ' 56-7.