אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
ההסכם חיובי אך אין כאן שינוי גדול במצבנו הביטחוני:
1.
יש לדעת כי זה "שלום מזרח תיכוני" ולא שלום במובן המקובל על אירופה ומדינות המערב. במזרח התיכון כל שלום חתום הוא שלום מותנה בזמן ובמצב האזורי וכך גם בהשקפת העולם של השליט הנוכחי, זה תמיד יהיה שלום בערבון מוגבל.
כך ברור כי אם האחים המוסלמים - הכוח הפוליטי הגדול - ישובו לשלוט במצרים, אזי להערכתי, סביר שהשלום הנוכחי לא ישרוד.
2.
הכוח הצבאי של איחוד האמירויות הוא זניח במונחים השוואתיים של עוצמות איראן וישראל, הם לא יסכלו מתקפה איראנית ולא יתקפו את איראן במקרה שהאיראנים יתקפו כאן.
3.
חיילים ערביים מעולם לא נלחמו ולעולם לא ילחמו כדי לסייע למדינת ישראל. יש לדעת כי גם במלחמות המפרץ, מעשית הם לא נלחמו לצד ארה"ב בסדאם חוסיין. ההשתתפות שלהם הייתה הצהרתית.
4.
מבחינת יצוא צבאי, לאיחוד האמירויות ולמדינות האחרות במפרץ הוא קיים גם היום; וסביר וטוב שיתעצם.
לסיכום
- ההסכם חיובי מהבחינה הכלכלית; לרבות התיירות ההדדית; וההשקעות בכלכלה שלנו.
- ההסכם חיובי גם מהבחינה המדינית.
- מהבחינה הביטחונית חשיבותו שולית.
אכן,יש להתייחס ברצינות לתגובה לעיל
אגב- מה קרה עם מכשיר הלייזר של המשטרה נגד הבלונים?? דממה…
הגיע הזמן שמישהו יפקח עיניים לישראלים, ויבינו כי המונח הסכם שלום עם מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות, אינו הסכם שלום בין העמים, אלא הסכם בין ממשלות שני הצדדים. אך הואיל וממשלות הצד הערבי הן ממשלות דיקטטוריות, לכן כל שינוי קטן בהרכב הממשלות הללו, ובוודאי כל החלפת השליט הדיקטטורי, עלול בסבירות גדולה לגרום לביטול הסכמי "השלום", כי העמים הערביים אינם מקבלים את זכות העם הידודי להקים במזרח התיכון מדינה יהודית. זה אגב גם דעת רוב ערביי מדינת ישראל בעלי האזרחות הישראלית. אז הגיע הזמן להפסיק לדבר על הסכמי שלום, כי זה ביטוי שקרי, שהפוליטיקאים והתקשורת מלעיטים את הישראלים.