עופר בורין: תהילים פרק א – אשרי האיש/ה

[בתמונה: בן אדם כעץ שתול על מים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bessi לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

תהילים. התחלת חלק ה"כתובים" בתנ"ך. פעם ראשונה בחיי שאני קורא פרק בתהילים מתוך כוונה להבין מה כתוב בו; ולא מתוך איזה טקס, כזה או אחר, שבו מקריאים פסוקים מתהילים.

פסוק ראשון: א אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַטָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵצִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב׃

מיד, ללא הקדמה, מתכון לחיים מאושרים או מבורכים.

תחילה מה לא לעשות:

  • לא ללכת בעצת רשעים.
  • לא לעמוד בדרך חטאים.
  • לא לשבת במושב לצים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי fotofan1 לאתר Pixabay]

ואיך ידע מהי עצת רשעים? איך ידע מהו חטא? איך ידע מתי הוא בחברת לצים?

בשביל זה יש פסוק שני: ב כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃ תכיר, תחפוץ, תלמד את תורת יהוה.

מהי תורת יהוה? אחרי שקראתי את החלקים "תורה" ו"נביאים", סיכמתי לעצמי את התורה הזו במילה אחת: צמ"ח.

צמ"ח הוא צ-דק, מ-שפט וח-מלה. צמ"ח המאפשר לאדם לצמוח.

ואז, כל מעשה או דיבור או עצה או שיחה, אני יכול למדוד אותה דרך ה "צמ"ח" שלי ולדעת אם היא "טובה" לי או לא.

ומה פירוש "ובתורתו יהגה יומם ולילה"? אני מציע לא להגות (במובן של ללמוד כל הזמן כי יש חיים מעבר ללמידה האינסופית) אלא ללמוד במידה ולהגות במובן של שימוש בידע כהגה (כלי עזר לתנועה בכיוון הרצוי) בחיי היומיום.

ואם תנהג כ"צמ"ח" תהייה אתה עצמך צמח מיוחד (פסוק שלישי): ג וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ תהייה אדם שהוא כמו עץ שתמיד מוצא מים ותמיד נותן פרי בזמן. כלומר – יהיה לך תמיד מהיכן לשאוב כוח ושאר רוח לחיים, גם אם הם לעיתים נראים קשים. לא רק זאת, אלא חייך יניבו פירות, כלומר ישמשו אנשים אחרים, שהרי העץ אינו אוכל את פירותיו אלא מעניק אותם לאחרים.

המשך הפרק (מזמור) הוא אם כך כבר פשוט: ד לֹא־כֵ֥ן הָרְשָׁעִ֑ים כִּ֥י אִם־כַּמֹּ֗ץ אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ ׃ ה עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְחַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים ׃ ו כִּֽי־יוֹדֵ֣עַ יְהוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד ׃

כתב יענקלה רוטבליט בשירו "רואים רחוק רואים שקוף" על האדם כ"עץ שתול על מים":

[הצילום נשלח על ידי Eiran Resler והועלה לויקיפדיה על ידי אסף סודרי - להקת החצר האחורית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]:

צר היה כל כך

הייתי אז מוכרח

לפרוש כנפיים ולעוף

אל מקום שבו

אולי כמו הר נבו

רואים רחוק רואים שקוף.

*

בן אדם כעץ שתול על מים

שורש מבקש

בן אדם כסנה מול השמיים

בו בוערת אש.

[בתמונה: בן אדם כסנה מול השמים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bessi לאתר Pixabay]

אז דרכי אבדה

חיי היו חידה

צמא כמו הלך במדבר

אל מילת אמת

שכוח בה לתת

לשאת פנים אל המחר.

*

בן אדם...

*

בערה בי אש

יצאתי לבקש

ימים סערתי כסופה

שבתי אל ביתי

למצוא שאת איתי

עד בוא הדרך אל סופה.

בן אדם...

.

*  *  *

האדם, מחפש דרך לפרוש כנפיים ולעוף, לצאת מעצמו; ולאחר מסע ארוך, מגלה שאת שאיפתו זו יוכל למצוא בביתו, בעצמו, בסביבתו הקרובה.

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *