[בתמונה: הלוקשים של אלשיך... תמונת הרקע היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay. תמונתו של רוני אלשיך היא צילום מסך]
[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך חזר לחיינו בסערה, בראיון מה- 28 באוגוסט 2020, שהוא שנוי במחלוקת פוליטית; בעיתון, ששנוי גם הוא במחלוקת פוליטית;
ושוב, הדעות בציבור נחלקות – כמו אוהדי כדור רגל, לפי קו התיחום הפוליטי; ושוב אכלו רבים – כדרכה של התקשורת בימינו – לוקשים קרים ולא מבושלים.
אטול מהשיחה הזו רק לוקש אחד; בתחום המקצועי של תפקידיו של בכיר; ובתחום זה, כמו ברבים אחרים בעולם מורכב, האמת לעתים מנוגדת להיגיון.
במהלך הריאיון נשאל אלשיך מדוע היה גורם פעיל בחקירות ראש הממשלה (הוא לא היה אבל בזה כבר עסקו אחרים). "היות ומדובר באחד מהתוצרים הרגישים שמשטרת ישראל מייצרת, אתה צריך להיות מעורב", השיב אלשיך. הגיוני?
[בתמונה: רוני אלשיך. התמונה היא צילום מסך]
השכל הישר אומר שכן. אבל כל מי שמבין משטרה יודע שלא. ממש לא. במשטרה זה הפוך. אם אתה רוצה לגבות את אנשיך ולאפשר להם לעבוד ללא הפרעה, אסור לך להיות מעורב. אתה צריך להיות מהאו"ם.
אתן דוגמה ברמה הטקטית ואח"כ ברמה האסטרטגית: בקדנציה הראשונה שלי כמפקד תחנת משטרה; ואני קצין צבא צעיר שהצטרף זה מכבר ל'כחולים'; חתך עצור את ורידיו; הבעיר באש את תאו וסרב להתפנות ממנו.
כיוון שהיה חשש שילכד בלהבות התא הבוער, נכנסו אנשי להוציאו משם בכוח; ואני, כמצוות חיילים מלומדה רצתי למעצר, צעקתי 'אחרי' ונכנסתי ראשון.
מעשה חכם? בצבא כן; במשטרה ממש לא. מעמדו של העצור נפגע בעיני חבריו מכך שמפקד התחנה בכבודו ובעצמו מופיע בראש אלה שמוציאים אותו מתאו הבוער. הוא הגיש תלונה על שימוש מופרז בכוח; שכתוצאה ממנה ביליתי אני, ושוטרי, ימים רבים במסדרונות בית הדין למשמעת עד שזוכינו. כך שבהתייצבותי בראש אנשי לא הועלתי להם. הזקתי להם!
[להרחבת המושג: 'טקטיקה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
כך למדתי שצבא איננו משטרה; ובמשטרה אין 'אחרי'. באירועים דומים כבר ידעתי להישאר בחדרי ולשתות קפה; ואם היו הדברים מסתבכים הייתי מביא את העצור אלי לחדר; מכבד גם אותו בקפה ושומע אותו באמפתיה; וזה היה נגמר בתחנה; בלי תלונה ובלי גרביים, כי יכולתי להיות השופט מהאו"ם. לא הייתי חלק מהאירוע...
אם אתה מהאו"ם אתה יכול לנזוף; אתה יכול להרגיע; אתה יכול לגבות וזה נשמע אמין. אם אתה חלק מהמהומה, אתה נתפס כצד מעורב ואבוד לך.
לא השתכנעתם מהדוגמה הטקטית שלי?
(הדוגמה מתוך לשם, 1988, ע' 73)
אביא דוגמה מאילנות גבוהים: ב- 1975 היה דוד פלד מנהל אגף המכס והבלו מזה אחת עשרה שנים. ידיעות רבות לימדו שהאיש מנצל את מעמדו כדי לעשות לביתו.
היחידה המיתולוגית לחקירות הונאה של בנימין זיגל (יח"ה) פתחה בחקירה; אבל, מעמדו של האיש היה ללא עוררין וקשריו עם השלטון הדוקים; ואנשים פחדו להעיד.
לכן, הלך בנימין זיגל, ראש יאח"ה האגדי לתקשורת ב- 28 בינואר 1976 ויצר את הרושם שיש ראיות מבוססות נגד פלד; ושהוא אשם.
הראיון של זיגל עורר סערה. היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' אהרן ברק ראה קבע כי דברי זיגל אינם הולמים קצין משטרה; וזוהי פגיעה בכללי הצדק והמשפט; כי אין מרשיעים אדם בטרם הובא למשפט (איך הזמנים משתנים... שמעתם את הטיעון הזה בשנים האחרונות?)
גם שר המשפטים דאז, חיים צדוק, דרש "בירור העניין ופעולה".
איך מרגיעים ומאפשרים ליאח"ה לעבוד ללא רעשים מיותרים?
אז היה למשטרה מפכ"ל חכם: שאול רוזוליו. ולא, הוא לא קרא כל מילה בתיקי החקירה הרגישים; שהיו מרכיב מרכזי במהפך ובהחלפת השלטון ב- 1977.
הוא פרסם בתקשורת הודעה פומבית כי נזף בראש יאח"ה; והרגיע את המהומה.
ברוך לשם מספר בספר "זיגל" - שכדאי מאוד, אגב, שקציני משטרה יחזיקו אצלם עותק ממנו – שימים מספר לאחר מכן נפגשו זיגל ורוזוליו במסדרונות המטה הארצי.
רוזוליו נופף לזיגל בידו בחיוך רחב; ואמר: "הא זיגל, כתוב בעיתון שננזפת. יישר כוח!"
[בתמונה משמאל: שאול רוזוליו. מהאו"ם... התמונה: דוברות משטרת ישראל]
הריאיון אגב, היה אפקטיבי. למשטרה הגיע זרם עדויות בעקבותיו. פלד נשפט לחמש שנות מאסר ולקנס בסכום של 465,000 (וחמש) אלף לירות של אז.
אז לא כל הנוצץ זהב ולא כל המריח באמת מסריח; והכל – הטוב והרע – בידי המתבונן.
תחזיקו בכל דעה פוליטית שמתאימה לכם. זה בסדר. אבל אל תאכלו מה שבעלי תפקיד לשעבר, עיתונאים אינטרסנטים ומו"לים מאכילים אתכם;
פיני ידידי הטוב, אני לא מבין גדול כמוך במשטרה, אך שירות של כ – 30 שנותיי במשטרה, לימד אותי שאתה טועה ובגדול. גם במשטרה צריך להיות "אחרי". הדבר נכון בין אם יש אח"כ תלונות ובין אם אין. אני תמיד עמדתי בראש אנשיי, בחיפושים, במעצרים, במבצעים, בחקירות ובכל פעולה שבה נטלו חלק הכפופים לי, בעיקר, כמובן, חוקרים. גם כאשר גויסתו להפגנות, תמיד החוקרים היו כוחות המילואים במבצעים גדולים, עמדתי בראש הכוחות, לרבות כאשר היה צורך לעשות שימוש בכוח.
אין דבר כזה "לעמוד מהצד" ואין דבר כזה "להיות האו"ם". הפרשנות שלך למעשה רוזוליו שגויה. רוזוליו החכם, בהשאלה משלמה המלך – אולי החכם מכל מפכ"ל, בסך הכל עשה תרגיל, כמו התרגיל של זיגל.
לעומת רוזוליו וטרנר, וילק ניהל את פעולות המשטרה במהומות 2000 בעיקר ממשרדו והתוצאות ידועות. כמוהו כממלא מקום המפכ"ל בימים אלו, מתחבא מאחור ונותן לקצינים אחרים לנהל את הטיפול בהפגנות, ורק ממלמל מידי פעם משהו לא ברור ועמום שמי שרוצה מפרש את דבריו לפי האינטרסים שלו, וכך נראית המשטרה בימים אלו. וגם הוא אישית סופג מכל הכיוונים והוא גורר עימו את המשטרה לעברי פי הפחת.
בחקירה ידועה שאני הובלתי, חקירת דרעי, לו טרנר לא עמד בפרץ, שבסופו של דבר שילם בקיצור כהונתו, החקירה לא הייתה מתפתחת ואולי אף נעצרת. גם דורית בייניש, פרקליטת המדינה דאז, נהגה כסוג של "אחרי" כשלא נתנה דריסת רגל לאלו שניסו לפגוע בחקירה. היא שילמה על כך ביוקר בהתקפות קשות, אף שבסופו של דבר, לאחר עיכוב מסוים, מונתה לעליון וגם לנשיאתו.
אז מה אם בילית בחקירת תלונות על שימוש בכוח?! זה חלק מהסיכון המקצועי שכל שוטר צריך לדעת לסבול בשקט.
ולעצם תיפקודו של אלשיך כמפכ"ל – לדעתי הוא לא היה מפכ"ל טוב. אך דבר אחד הוא עשה מצוין – נתן הגנה, כמעט מושלמת, לחוקרי פרשות נתניהו ואיפשר להם לסיים את החקירה וברמה גבוהה, כזו שאיפשרה להגיש כתבי אישום נגד נתניהו. זו הייתה המשימה העיקרית של המשטרה בתקופתו כמפכ"ל ובזה הוא הצליח לחלוטין. לכן, אף שיש לי ביקורת לא מעטה על תפקודו כמפכ"ל ויש על כף המאזניים השלילית משקל כבד למדי, המאזן שלו הוא חיובי.
מאיר יקירי, נישאר חלוקים…
הי פיני. מעניין מאד. האם יש לזה הקבלה למעורבות השר לבטחון פנים בנושא הפרות סדר? זיו.