עודכן ב- 19 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת כי תבוא, עוסקת בתחילתה בהבאת ומקרא ביכורים. מצוות ביכורים נזכרת פעם ראשונה בספר שמות": רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"; "רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [1].  ובספר דברים בפרשתנו, היא נאמרת שוב אבל ללא הזכרת המונח ביכורים": וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" [2].

הכותב המקראי משתמש כאן במונח ראשית ולא במונח הידוע ביכורים. המונח ראשית הוא מונח דו משמעי. האחד – היבול שנאסף ראשונה, בדומה לנאמר בספר בראשית:" בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" [3], והשני – היבול המובחר ביותר:" וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל" [4]. מההיבט הפרשני ניתן לשלב בין השניים ולומר כי הכוונה היא להביא את היבול הראשון והמובחר ביותר אולם השימוש במונח ביכורים תואם בדרך כלל את הפרשנות הראשונה – היבול הראשון. בדומה לכך, כמו שהבכור הוא הוולד הראשון, כך הביכורים הם היבול הראשון:" כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא, לוֹ:  כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" [5].

[בתמונה: ביכורים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי elizadean לאתר Pixabay]

בעיון נוסף במאפייני מצוות ביכורים, אנו מוצאים כי התיאור שלה בספר דברים הינה יחודית [6]. הנאמר בפרשתנו תואם במבט ראשון את הנאמר בתוכן ובמלל בספר ויקרא:" דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן"[7]; ובפרשתנו: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה... וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן... לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [8].

אבל, פרט למילים דומות כאלה ואחרות, יש הבדל גדול בין המקורות הללו. המקור בספר דברים מרחיב ומפרט את דרכי הבאת הביכורים לפרטי פרטים, את החובות הדתיות הנלוות למצווה זו, את המספרים המדויקים של הקרבנות שבאים יחד איתה. בתיאור של ספר ויקרא בעניין הביכורים עומדים הקורבנות במרכז. בניגוד לכך, בספר דברים לא מצוין זמן הבאת הביכורים, אין כמויות מדויקות, והרושם העולה מכך שמצווה זו בספר דברים הינה וולונטרית ותלויה ברצונו הטוב של החקלאי שמביא אותה. כמו כן, בתיאור מצוות הביכורים בפרשתנו, יש העדר מוחלט של אזכור קורבנות הבאים יחד עם הבאת הביכורים. שוני זה יכול להיות מוסבר בנקל על פי מגמתו של ספר דברים וזמן עריכתו הסופית של ספר זה, מגמה שמתמקדת בריכוז הפולחן על כלל השלכותיו. את מקום הקורבנות של ספר ויקרא במצוות הביכורים, תופסת התפילה בספר דברים, תפילה שאיננה קיימת כלל במקור הכוהני של ספר ויקרא.

קויפמן אומר בהקשר זה כי המקור של ספר ויקרא אודות מצוות ביכורים הוא פולחן הדממה [9]. לעומת זאת, בספר דברים עיקר הריטואל הדתי מלווה בתפילה, המוגדרת כחובה דתית לפולחן של עבודת ה'. עיון לעומק מראה כי התפילה היא המרכז של הריטואל הדתי, כאשר לריטואל עצמו יש חשיבות משנית כלפיה.

[בתמונה משמאל: כריכת כרכים ד-ח של הספר: "תולדות האמונה הישראלית" ליחזקאל קויפמן, שראה אור בהוצאת מוסד ביאליק ודביר. אנו סבורים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בספר דברים אנו מוצאים דפוסים ראשונים של תפילת קבע, שהן חלק אינטגרלי ומהותי של הטקס הדתי: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה, וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם.  וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי--מִקִּרְבֶּךָ:  כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה"; "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:  לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְוֺתֶיךָ, וְלֹא שָׁכָחְתִּי.  לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, לְמֵת; שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי--עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.  הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ--כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"[10]. חלק מתפילות אלה לא משתלבות באופן אורגני בטקסט הספרותי המקראי כך שניתן לומר שהן נוספו ככול הנראה בזמן עריכתו הסופית של ספר דברים.

[בתמונה: ביכורים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי diapicard לאתר Pixabay]

התפילה הנזכרת בפרשתנו הינה תפילת הודיה. החקלאי המביא את פירותיו לבית המקדש, מודה לאל על טיב הארץ ועל יבולה והכרת התודה האישית שלו מצוינת על ידי פירות הביכורים. ברם, היינו מצפים כי חקלאי שבה להודות על יבולו, יעסוק בעבודת האדמה או באיתני הטבע, שאחד מהם – גשם, הוא מרכיב חיוני להצלחת גידול היבול. אולם התפילה של חקלאי זה סובבת סביב אירועים היסטוריים של עם ישראל, ומי שקורא אותה מתרשם כי אין המדובר בתפילה אישית אלא בתפילה לאומית כללית. אשר על כן, ספר דברים מעניק לריטואל הדתי האישי מימד חינוכי – לאומי, ובעצם הופך את המצווה הדתית לאירוע לאומי בעל משמעות רחבה. מה כוללת תפילה זו? התפילה המוזכרת בפרשתנו כוללת סקירה קצרה של תולדות עם ישראל מתקופת האבות ועד ההתנחלות של בני ישראל בארץ כנען. סגנונה הינו טיפוסי לסוגה של ספר דברים בגלל מרכיבים רבים. אחד החשובים שבהם, שאין תפילה זו כוללת את התיווך על ידי מלאך ה', כפי שאנו מוצאים במקורות מקראיים אחרים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.  הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל-תַּמֵּר בּוֹ:  כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ.  כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר--וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת-צֹרְרֶיךָ.  כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי, לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וְהִכְחַדְתִּיו" [11].

אי הזכרת גורם מתווך בין האל לעם ישראל, עולה בקנה אחד עם התפיסה הכללית של ספר דברים, שאומרת הסתייגות מכל גורם או אלמנט המהווה מכשול בפני התפיסה הדתית של אמונת הייחוד ללא כל גורמי משנה או מתווכים למיניהם. נאמן לתפיסתו זו, אין ספר דברים מזכיר את השאלה מה צופן העתיד באמצעות האורים והתומים וכן, ספר דברים דוחה את האפשרות שארון ברית ה', משמש מקום משכנו של ה'.

[בתמונה: ביכורים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

אחרית דבר

בפרשת כי תבוא בתחילתה, מוזכרת מצוות הבאת ומקרא ביכורים. מצווה זו כבר נזכרת בספר שמות ובספר ויקרא, ונזכרת שוב בספר דברים ללא המונח ביכורים. במקומו מופיע המונח ראשית. אולם למרות שיש כאן חזרה על דבר שנאמר כבר, יש הבדלים מהותיים בין המקור בספר ויקרא לבין המקור בפרשתנו. שני ההבדלים החשובים הם – פירוט וקורבנות.

בספר ויקרא, פירוט מצוות ביכורים הינו כללי, ואילו בספר דברים מצוות ביכורים מתוארת לפרטי פרטים. בנוסף, בספר ויקרא נלווים למצוות ביכורים קורבנות שונים, שאינם קיימים בספר דברים. במקומם מציב ספר דברים את התפילה, כציר המרכזי של הריטואל הדתי. מגמה זו של תפילה כמרכיב המרכזי של הטקס הדתי, נכונה בכל ספר דברים, תפילה שיש בה אלמנטים מאוחרים של השמטת מתווכים כדוגמת מלאכים או כוחות טבע אחרים, או לחלופין כלי קודש כדוגמת האורים והתומים וארון ברית ה'. תפילות אלה עברו עריכה דויטרונומיסטית [12], אשר מזככת את האמונה הישראלית של ייחוד האל ללא כוחות נלווים או מתווכים.

[לאוסף המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת כי תבוא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת כי תבוא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/9/19.

[1] שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ט, ופרק ל"ד פסוק כ"ו בהתאמה.

[2] דברים, פרק כ"ו, פסוק ב'.

[3] בראשית, פרק א', פסוק א'.

[4] שמואל א', פרק ט"ו, פסוק כ"א.

[5] דברים, פרק כ"א, פסוק י"ז.

[6] עולם התנ"ך, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים:195 – 196.

[7] ויקרא, פק כ"ג, פסוקים: י' – יא'.

[8] דברים, פרק כ"ו, פסוקים: א' – י"א, בדילוגים.

[9] יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך ב, עמודים: 479-476.

[10] דברים, פרק כ"א, פסוקים: ח' – ט', פרק כ"ו, פסוקים: י"ג – ט"ו, בהתאמה.

[11] שמות, פרק כ"ג, פסוקים: כ' – כ"ג.

[12] את ספר דברים זיהו חוקרי המקרא עם הספר שנמצא בבית המקדש בימי יאשיהו ולאורו התנהלה הרפורמה הפולחנית משנת 622 לפנה"ס ואילך. ראה - אלכסנדר רופא, ההיסטוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבור האפרתי כנגד החיבור המשנה תורתי, בית מקרא, ל"ח, תשנ"ג.