[בתמונה: מתוסכלים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

יש סיבות רבות לציפיותיהם של רבים שבנימין נתניהו ירד מהבמה הפוליטית, כמו:

• רשימת האשמות, התלויה ועומדת למשפט;
• הנהנתנות המופגנת חסרת הבושה;
• העובדה שעדיין, מחצית מהעם רואה בו את הראש הממשלה המתאים ביותר גם בשעת משבר הקורונה, כשאין בנמצא  מועמד מחליף ראוי מוסכם;
• על כך שבשלוש בחירות רצופות לא הצליחו להדיח אותו ואת מפלגתו מהשלטון;
• ויש גם כאלו, שאינם יכולים לסבול את סגנון ההתנהלות ה"מלכותית" של הזוג, הפוסע מעדנות במעלה כבש המטוס במבט זחוח משהו, שלובי ידיים... זה מוציא אותם מדעתם.

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

[בתמונה: דווקא כשההפגנות בבלפור צוברות תאוצה, הוא מביא שלום? התמונה היא צילום מסך]

ואם כול זה אינו מספיק, אז דווקא כשהפגנות בלפור תופסות תאוצה, והאלימות היזומה זוכה לכיסוי תקשורתי משלהב הולם – דווקא עכשיו, פרץ ה"שלום" עם מדינות המפרץ; ומקלקל את הכול...

נכון, שקשה לעכל את העובדה - שאינה ניתנת להכחשה - כי מדובר בפריצת דרך היסטורית, דרמטית, במזרח התיכון - אם להשתמש בפרפרזה של אהוד ברק (ראו תמונה משמאל) "שחר חדש  מפציע" - הנזקפת לזכותו של נתניהו, דווקא במשמרת שלו. כגודל התסכול - מתחילים לחפש את כול מה שיכול להיות שלילי באירוע זה, להמעיט מחשיבותו; ובמיוחד, מחלקו של נתניהו בהגשמתו, כאילו זו מזימה מתוזמנת שנועדה להסיח את הדעת מהמשפט...

[בתמונה משמאל: אהוד ברק - "שחר חדש מפציע"...מקור תמונתו של אהוד ברק משמאל: פייסבוק]

כך למשל טענה מומחית למדינות המפרץ מאוניברסיטת תל-אביב, כי היא מסתייגת מההסכם כי ישראל צריכה לבחור היטב עם מי לעשות "שלום" על פי מידת עמידתם ביעדי "זכויות אדם" המקובלות במערב. לתפיסתה, סעודיה למשל פסולה לפיתוח יחסים, מכיוון שמואשמת ברציחתו של העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י, אף שמנגד אין היא פוסלת את הסכמי השלום עם מצרים, ירדן ופלסטין (בבוא העת) אף שדבקותם באותם יעדי "זכויות" - מוטלת בספק בהמעטה..(רשימה מדינות חלקית...).

התגובה הקטנונית משהו של רענן שקד ("ידיעות" מה- 11 בספט'; ראו למטה) על כי נתניהו "מרשה" לעצמו לטוס לטקס החתימה על הסכם השלום על מדשאת הבית-הלבן, דווקא כאשר יוטל סגר על העם (למודאגים - הוא ישוב לפני כן); ומרבה לבחון, אלו מטעמים בדיוק יוגשו בצלחתו, בין יתר מנעמי השלטון... כמייצג קהילה מאד מסוימת בזירה הפוליטית – יש בכך כדי להעיד על הבנה לקויה או אטימה עצמית למציאות; כי המגפה היא קיצרת טווח ותיעלם מחיינו; אך את הסיכוי לעשות שלום היסטורי כזה, עליו חלמנו וייחלנו למעלה מ- 70 שנה, אין להחמיץ! אך השנאה לנתניהו כול כך עזה, עד כי מעוורת כול אמת מידה אלמנטרית של שיקול דעת מדיני. הסיוט שלהם יגיע כאשר עוד יקרה "חס  ושלום" הגרוע מכול, ויוצע להעניק לנתניהו פרס נובל לשלום - כפי שרבין, פרס ובגין זכו לו...

[לכתבה המלאה ב- ParsToday לחצו כאן]

לסיכום

תמוה שהביקורת הזו על נתניהו מגיעה דווקא מאלה החפצים מעזיבתו.

נתניהו נלחם על מורשתו האישית. אין הוא יכול להרשות לעצמו להירשם בהיסטוריה של העם היהודי, כמי שהואשם בשחיתות. זו הסיבה למאבקו בכול, למלחמת המאסף שלו; ובמקרים לא מעטים, אף להקרבת טובת הציבור, לכניעה לסחטנות ולאבדן מנהיגות.

אבל, אם ייזכר כראש הממשלה השלישי שהביא שלום על ישראל – ובצדק (!), תוכל נשמתו המיוסרת להירגע; ואף ליזום נבצרות, להיפרד בשקט מהזירה הפוליטית, עם הילה מעל ראשו. זה הרי רצונם של מתנגדיו. לא?

אז להיפך, ברכו והללו אותו על הישגו זה, מעל כול כיכר וגשר בעיר, כי בכך אתם מקדמים את יעדכם!

[בתמונה: ברכו והללו אותו על הישגו זה, מעל כול כיכר וגשר בעיר, כי בכך אתם מקדמים את יעדכם! התמונה היא צילום מסך]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.