יעקב עמידרור: המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Mike לאתר flickr]

[מחומרי המכללה לביטחון לאומי. ראה אור גם במערכות, גיליון 404-403, 2005, עמ'  57-54]

[לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]

אלוף במיל', יעקב עמידרור כיהן, בין היתר, כראש המטה לביטחון לאומי, מפקד המכללות הצבאיות, ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומזכיר צבאי לשר הביטחון. כיום, הוא משמש כעמית בכיר במכון ע"ש אן וגרג רוסהנדלר במכון ירושלים למחקרים  אסטרטגיים.

[תמונתו של אלוף במיל' יעקב עמידרור משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ira Abramov. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

הערת העורך: אל תיבהלו מחלקו הראשון של המאמר, שמהווה גיבוב של מילים בנוסח המסמכים שהיו נהוגים בתקופת קיומו של המכון לחקר תורת המערכה (מלת"ם) בצה"ל (ושמתחילים, לצערנו, לעשות קאמבק בעת האחרונה). אחרי שתבינו את הרעיון, אתם מוזמנים לעבור לפרק: "ועכשיו בעברית"...

*  *  *

העיסוק האינקרמנטלי במלחמת יום הכיפורים, מונע את פריצת הדרך הקוגניטיבית, ההכרחית בגישה למלחמה הפוסט-מודרנית. הנרטיב הדינאמי מונע את הירידה לעומק הקונספציה המערכתית, הנדרשת לשם בניית הקונסטרוקציה המבחינה בין מתחים אינרטיים לבין מתחים "מונעי מעבר" בין מרחב הדיסציפלינות השונות, המרכיבות את האינטראקציה המערכתית (במובן סיסטם, לא במובן אופריישן).

מאז, השתנתה הריאליה הפוליטית, אין מלחמות בין צבאות מן הדור הישן, להוציא כמובן, את מלחמותיה של ארצות הברית בעיראק (ובמידה מסוימת, אף באפגניסטן). על אף פערי הידע, נכון יהיה להשתמש באקספרימנט האמריקני; ולשלב לתהליכי האקספרימנטציה האלה, את התובנות הלוקליות, כדי שההיטל מהרפרנס האמריקני, יהיה בעל משמעות לידע שלנו. כל אלה מובילים למסקנה, כי על פי תורת המערכות (גם סיסטם וגם אופריישן), רק מהלומה רב מוקדית, רב ממדית המתבצעת סימולטנית מול מרכזי הכובד מכונני הרעיון המכונן של האופרטור, המשמש כלידר של המערכת האוטונומית של האויב ההיולי ומתנהג לפי הרדוקציה המוכתבת על-ידי הלוגיקה הפנימית של הרציונל הקוהרנטי שלו, מאפשרת את אפקט ההלם המערכתי היוצר את המנופים האמורים ליצור באופן מסנכרן את האפקטים שיגרמו בתהליך סיסטמי את פירוק רציונל המערכת היריבה, עוד בטרם מימש היריב את יכולתו לפגוע בתודעה המכוננת של מערכת הקוגניציה המפותחת של כוחותינו, הנמצאים במערכת סגורה עם מתחים פנימיים משל עצמם.

[למאמרו של יותם הכהן: 'עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת”ם)', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מערכת סגורה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'הלם מערכתי', לחצו כאן]

[בתמונה: אין מלחמות בין צבאות מן הדור הישן, להוציא כמובן, את מלחמותיה של ארצות הברית בעיראק...  מחלקת הנדסה של חיל הנחתים האמריקני, פועלת בעיראק, 2004. ברקע ניתן לראות דחפור די-9 ונגמ"ש אמפיבי AAV. התמונה היא נחלת הכלל]

זה לב ההמשגה, המסדיר את "רעיון ההכרעה מוכוונת האפקטים". זאת הדרך היחידה המאפשרת את חלחולו של הידע, המתפרס מהממד האפיסטמולוגי סינגולרי החדש, בהקשר התודעתי-קוגניטיבי, ועד הגיונות חדשים, המושפעים מווקטור לא קוגניטיבי, אך בעל משמעות ביקורתית.

לכן, בטרם ניגשים להבנת האפקט הנדרש לשם מיטוטו של הרציונל המוביל של המערכת היריבה, יש לאתר את המתחים הפנימיים הללו בדרך של גישור פונקציונלי ושימוש בהיטל רב זוויתי, כמו גם על-ידי מיתון הגורמים שמעצבים בדרך התחומה על-ידי מיטב הטרמינולוגיה הטטולוגית בדרך לעומק המשובלל, המשוכלל והמתוכלל. יחסיותה הקבועה של מערכת היריב מטעה ביחס לפונקציית המטרה האולטימטיבית, באשר היא מונעת מעבר ישיר של מידע בלתי מוסדר, בין פונקציות ההכרה הדומיננטית של חלקי המערכת (במובן של סיסטם,כמובן), מצידו של מרכיב ההשפעה העיקרי במונחים של אפקט מצטבר לאורך זמן, קרי, המשכיות וסימולטניות, על מנת ליצור את התמונה שתוביל לעיצוב התודעה הרצויה אצל מושא הפעולות בהקשר המוגדר.

רציונל המערכת היריבה - כמו גם תודעת מרכיבי הכוח הדומיננטיים אצלנו - מורכבים באופן שאינו מאפשר ראייה חד-ממדית וניתוח לאמור כבשל המערכות (במובן סיסטם) האלה. כדי שאפשר יהיה להרכיב על בסיס החללים הפעורים בשרשרת הסיבתית ונקודות החולשה הדומיננטיות את המהלומה המערכתית (במובן אופריישן), יש להביא ליצירת תפיסת לחימה רב ממדית מוכוונת אפקטים פיזיים ותודעתיים, המאפשרת זאת באופן לא קוהרנטי בגלל המתחים הפנימיים. בעיקר בולט המתח בין האפקטים ה אסטרטגיים מצד אחד; לבין האפקטים האופרטיביים מצד אחר והאופרציה הטקטית שבבסיסם. התימות האלה אינן ברורות מאליהן, ויש לבררן באופן שייתן משמעות קוגניטיבית אמיתית לכלל המהלך המתא  אסטרטגי בראי האופרטור הבודד המנהל את המערכה על אף הסתירות הפנימיות. מהבחינה הזאת, האפיסטמולוגיה הקוונטית, היוצרת אשליה של סיבתיות קוהרנטית, אינה אלא טעות אופטית המחדדת את הצורך בטרמינולוגיה מגדירה מסדר גודל שני כדי שחלקי המידע הפזורים באופן אסימטרי על פי חוקי הפיזיקה, יקבלו זווית שונה, העונה על צורכי הריאליה הקוגניטיבית. רק ראייה חתרנית, המשליכה היטלים מערכתיים על הפרדיגמה המקובלת והמקובעת, יכולה להביא לתובנות חדשות ולהמשגות מתכללות, המסירות את ענני הספק של המושך ה אסטרטגי.

[לאוסף המאמרים על 'הכרעה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ידע', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מהלומה מערכתית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן] 

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי romanosky77 לאתר Pixabay]

בלא שיובן ההקשר הגנרי בין מידע, ידע ולמידה, המתבססים על מערכת הפרוסה בין פוזיטיביזם מסורתי, לתפיסות פרקטיות ומערכתיות, לא נוכל להבין את מקורות ההמשגה, היוצרים את האמנות האופרטיבית ואת המהפכות הפרדיגמטיות בידע הצבאי. לשם כך יש לשוטט במרחבי אזורי הייחוס הקונספטואליים, תוך מתן דגש לגנאולוגיה התפיסתית ולמגמות חדשות בתחומי הדיסציפלינות השונות ושימוש רציונלי בהיטלים ביקורתיים.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Enrique Dans לאתר flickr]

כניסה מעמיקה לבדיקת הרעיון המערכתי באופן היולי, אך עם משמעות פרקטית בעבור האופרטור,מנהל המערכה המקומי, מחייבת פירוקם לגורמים של המשפיעים האלמנטריים, הקובעים את מהלך החשיבה המערכתית. זיקות פנימיות אלה הן המוליכים הקוונטיים של הקוגניציה בעלת הקוהרנטיות האסימטרית באופן מודולרי. קורלציות האימפליקציה הווירטואלית אינה קונסיסטנטית עם התוצאה המבוקשת, ובמידה רבה יש כאן חתרנות פרקטית בעלת היבטים סכולסטיים הבאה לידי ביטוי באופן אפריורי, משום שבסופה של התפיסה היא אסימפטוטית ומבוססת על סובלימציה כוללנית, המאפשרת זיהוי הרעיון המכונן בשלל המושגים שהומשגו במהלך ההמשגה הדואלית המאפשרת ראיית עולם אבסטרקטית, אבל קוהרנטית, כבסיס לדיסקורס מתמשך, בהיבט של למידה דרך השיח.

ברור, שיש הבדלי עיצוב היררכיים בין זירות לחימה שונות המצריכות, כל אחת בפני עצמה, מודעות מצבית שונה, אם כי כולן מוגבלות על-ידי גבולות המערכת כמו גם גבולות המערכה. אלה ייקבעו רק אחרי בירור הכרוך באיתור נכסי הליבה. הדבר בולט בעיקר בכל הקשור לצורת המערכה הדומיננטית, ההולכת ומצטיירת כמו פעמלחמה שעיקרו תווך דליל מולאוי בבעל חתימה נמוכה, שמחייבת תגובה שאינה מוגבלתיות רב סדר ליניארי.

עכשיו בעברית...

דוגמה מצוינת למערכה - רב-ממדית, רב-מוקדית, בו-זמנית ואפילו רב-לאומית - היא המערכה לשחרור אירופה מעול הטרור הנאצי, כאשר בעלות הברית תכננו והוציאו לפועל - במלחמת העולם השנייה - מבצע צבאי שבו אין כמעט שום סממן של ליניאריות בשם "Over Lord":

  • הכוח הצבאי פעל תחת מפקד אחד, שהפעיל את הצי, את חיל האוויר ואת כוחות היבשה, בעת ובעונה אחת.
  • צבא אדיר, שהארטילריה העיקרית שלו הייתה תותחי הצי, נחת מהים.
  • עשרות אלפי לוחמים נחתו מן האוויר - בדאונים או בצניחה.
  • חיל האוויר פעל לפני הנחיתה ובמהלכה בקרבת החוף לפי צורכי הכוח הקרקעי, אך בעיקר בעומק מרחב ההגנה הגרמני, על בסיס תוכנית שנקבעה על-ידי מפקד הפלישה חודשים מראש.
  • יחידות המחתרת הצרפתית הופעלו במקביל לנחיתה, על-פי עיתוי שנקבע גם הוא על-ידי מפקד הפלישה בעומק הגרמני - עד פריז עצמה - כדי לסייע לתכנית.
  • צבא צללים גדול הוקם בבריטניה רק כדי להטעות את הפיקוד העליון הגרמני, בנוגע לאפשרות של גל פלישה נוסף; והוא נערך ופעל בהתאם לתכנית הפלישה האמיתית כדי לסייע לה.

[בתמונה משמאל: כריכת הסרט - D-Day: The Normandy Invasion - Operation Overlord: The Defining Battle of World War 2 - June 6, 1944 (World War 2 History). אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ליניאריות', לחצו כאן]

[בתמונה: מבצע אוברלוד - צי הפלישה בדרך לנורמנדי... בעלות הברית תכננו והוציאו לפועל מבצע צבאי שבו אין כמעט שום סממן של ליניאריות. התמונה היא נחלת הכלל]

כל זה, דרך אגב, בלא שום דיבורים לא ברורים וללא שימוש במושגים מעורפלים כגון "ליניארי" ו"המשגה", "דירקטיבה" או "אפקטים".

לאייזנהאואר לא הייתה "מודעות מצבית", והוא לא ראה בכוח הנ"ט הגרמני או בקומנדו שלהם "אלמנט לא סימטרי" או "אויב בעל חתימה נמוכה". במקום זה הוא למד היטב את אלכסנדר מוקדון ואת קלאוזביץ, את מלחמת האזרחים האמריקנית ואת הקרבות "המשעממים" של מלחמת העולם הראשונה.

[תמונתו של הגנרל אייזנהאוור משמאל היא נחלת הכלל]

האם הטכנולוגיה משנה את התמונה? התשובה היא כן ולא.

  • היא לא משנה את ההיגיון הבסיסי של המלחמה שעיקרו: פגיעה באויבו הבאתו למצבים שבהם אין לו יכולת להגן על עצמו. התכלית היא להביאו למצב שבו תהיה ברורה לו חוסר יכולתו לבצע את תוכניתו, בעיקר על-ידי פגיעה ישירה בכוחותיו, מניעת יכולתו לתמרן, והצבת הכוח שלנו במקומות המבהירים לאויב, כי אפסה תקוותו.
  • נכון שכיום, בזכות הטכנולוגיה, ניתן להשיג יותר השמדה, ממרחק רב יותר בפחות זמן, אבל כל זה אינו משנה את המהות, גם אם המשקל היחסי של המרכיבים בהרכב הכוח, מן הראוי שישתנה. עוצמת הפגיעה באויב, עוד לפני שיש עימו מגע קרקעי גדלה עשרות מונים, אבל העיקרון של מלחמות העבר, לא השתנה.
שימוש במושגים מעורפלים (בדרך כלל בלועזית), כאילו בעלי עומק אקדמי, וברטוריקה הנשמעת מדעית ומכובדת, יוצר אשליה של אמירה משמעותית, בעוד מחשבתם של הדוברים מעורפלת, והשומעים מבינים הרבה דברים, כל אחד בשונה מרעהו במידה שאינה מאפשרת תקשורת הדדית.

[להרחבת המושג: 'דירקטיבה', לחצו כאן]

יתר על כן, דווקא בצבא - האמור להיות תכליתי - יש בשפה הלא ברורה משום בסיס להתחמקות משיפוט של התוצאה ביחס למשימה, שהרי בלשון לא ברורה, מעין זאת, אפשר בקלות להפוך כל כישלון להישג; וכל טעות להסבר קונספטואלי מסובך.

כפי שמראה אל"מ (מיל') יהודה וגמן במאמרו במערכות: "מה הייתה בעצם המשימה?". (ראו את תמונתו של אל"ם וגמן משמאל) זה בדיוק מה שאירע לצה"ל בתחילת  המאבק המזוין בפלסטינים בתחילת המילניום: מונחים כ"השתבללות" כיסו על כישלון בביצוע המשימה, ומושג כמו "הליכה במנהרה" לא אפשר להבין מהי המשימה.

[מקור תמונתו של אל"ם יהודה וגמן משמאל: פייסבוק]

לאמיתו של דבר, עד לאחר מבצע חומת מגן, נכשלו צה"ל והשב"כ במשימתם העיקרית: להגן על חיי האזרחים של מדינת ישראל. השפה הבלתי ברורה מנעה ממפקדי צה"ל להבחין ולהגדיר את הכישלון, כי במורכבות הו בעמימותה היא אפשרה "להסביר" כל דבר. הם לא הבינו את משימתם ובוודאי שלא הצליחו להגדיר לפקודיהם מה מצפים מהם לעשות, איך ובאיזה לוח זמנים. כששום דבר לא ברור, אז "הכול הולך", כלשון החיילים.

הצבא חש בכישלון גם כשלא יכול היה למדוד או להגדיר אותו; וכך הוא נגרר לוויכוח עקר על יכולת ואו אי-יכולתו "להכריע" את הטרור והמציא מושגים מעורפלים כמו "הוגעה" כדי לתרץ את כישלונו המתמשך. במובלע אמר הצבא כי הוא מצפה שהמדינאים יוציאו בעבורו את הערמונים מן האש ויגיעו להסדרים מדיניים. ה"הסבר" היה, שלא ניתן להשיג את היעד של "חיסול יכולת הטרור" על-ידי שימוש בכוח צבאי בלבד.

[למאמרו של אל"ם יהודה וגמן: "מה הייתה בעצם המשימה?", לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'הצלחה' ו'כישלון', לחצו כאן]

כדי להבהיר עד כמה מופרכת הטענה, מספיק לראות שני נתונים (על-פי מחקרו של  האלוף (מיל') פרופסור בן-ישראל מאוניברסיטת תל-אביב (ראו תמונה משמאל) . חידוש השליטה, לאחר כיבושם של השטחים שהיו בידי הפלסטינים, מאז אוסלו ועד מבצע חומת מגן, הגדיל את כמות הסיכולים בתחומי הקו הירוק של ניסיונות הפגיעה באזרחים ישראלים פי ארבעה (מ-20% ל- 80%).

[התמונה משמאל: האלוף יצחק בן ישראל. צילום: יובל בן ישראל. התמונה היא נחלת הכלל]

המשך השליטה בשטח והמעבר לשיטה של חיסול ממוקד נגד כל מוביל טרור שלא ניתן לעצור אותו (ניתנה עדיפות למעצר!), הורידו את כמות הניסיונות לבצע טרור מהסוג שהוזכר ב-80%. הנתונים האלה מוכיחים את דלות הטענה כי לא ניתן להכריע את הטרור באמצעים צבאיים. הניסיון ההיסטורי בפלסטין (1936), ביוון, בפיליפינים, במלאיה, בעדן, בעזה (1970), בירדן ובסוריה (אל חמה), מצביע על כך שהמשימה אפשרית לביצוע.

[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

[בתמונה: לוחמי צה"ל בפעילות מבצעית במוקטעה ברמאללה, במבצע 'חומת מגן'. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי דב רנדל, דובר צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

נכון, את הקונפליקט בין ישראל לפלסטינים אי-אפשר לפתור באמצעים צבאיים, ולכך גם איש אינו מצפה. תפקיד הצבא הוא לטפל רק בחלק האלים של הקונפליקט, במאבק המזוין. כל השאר הוא עניין למדינאים. עד "חומת מגן" לא ביצע הצבא את חלקו וחיפה על כך במילים רמות ולא ברורות. גם אם השפה לא הייתה הסיבה העיקרית לכישלון, היא בוודאי הייתה חשובה בהתחמקות ובחוסר היכולת להבחין בו.

מעניין יהיה לבדוק מה הוביל את צה"ל ל"חומת מגן". האם הייתה זאת הבנה פנימית, שהתגברה על השפה המבולבלת והמבלבלת והוליכה למסקנה שכך אי-אפשר להמשיך ויש להכריע בכוח, כמו פעם, ברצינות ובתוקף מלא, או שהיה זה גורם חיצוני שהביא את הצבא למענה הנכון (תודה לאל"מ וגמן שהאיר את עיניי).

על פי האפקט המוכר של "בגדי המלך החדשים" (נו, גם אני מכיר את המילה הלועזית הזאת, "אפקט"). ההמון נסחף אחרי ה"ריקנות" רק משום שהוגדרה כ'יש' בעל ערך. זה קורה, הן משום שזה אופיו של ההמון; והן בגלל הצטרפותם של בעלי שררה וכוח לתהליך של האלהת השפה החדשה. התופעה הזאת מוכרת ומובנת בארגונים היררכיים; והיא מביאה אנשים לא מעטים ללכת בדרך המקובלת על ראשי המערכת (גם המילה מערכת היא כמובן מילת מפתח).

[בתמונה: על פי האפקט המוכר של "בגדי המלך החדשים", ההמון נסחף אחרי ה"ריקנות" רק משום שהוגדרה כ'יש' בעל ערך. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

התופעה הטבעית זאת קיבלה בצה"ל עוצמה הגדולה כפל כפליים, משום שהג'יבריש הזה אינו מצריך שום ידע תאורטי מוקדם או אפילו ניסיון מעשי של ממש; ולכן השיטה חביבה על לא מעט אנשים, המתקשים להשקיע את שנדרש כדי להיות בעלי ידע. אנשים אינטליגנטים הם המרוויחים הגדולים מהשיטה החדשה ומהשפה הכאילו מדעית, כמו שאמר בזמנו חניך צעיר בקורס בכיר: "המפקד,זה ממש כיף. זו הפעם הראשונה יכול להשתלב בדיון ואפילו לתרום לו, אף על פי שאיני מבין דבר בנושא המדובר".

יש מי שראו באמירה הזאת הוכחה להצלחת הקורס, במקום לראות בה תוצאה של שיטה המעודדת בורות, כי הכול מותר. ככל שקשה לכתוב זאת, השיטה החדשה והשפה "המתקדמת" שימשו לרבים תחליף להשקעה בלימוד של ההיסטוריה ושל התורה. עם זאת, אין ספק שתהליכי ה"שיח" והשפה העמומה נתנו מענה מיידי לצורך אמיתי, שלא היה לו מענה קל אחר. התשובה האמיתית הצריכה השקעה של זמן ומאמץ אינטלקטואלי, אך לצה"ל אין, לצערי, מסורת של עיסוק תאורטי ושל השקעת זמן מפקדים בחשיבה מופשטת על בסיס רחב של ידע צבאי מהעבר הקרוב והרחוק.

לכן, אין פלא שרבים וטובים קפצו על מה שנראה כמשהו רציני ("אפילו אלוף... ואלוף... חושבים שזה רציני וגם..., שהוא עוד יותר בכיר, מתייחס לזה ברצינות") בלי שירדו לעומק הבלבול, הרדידות והבורות, שמאפשרת השיטה. במקומות רבים המירו את התוצאה בתהליך, ואף הסבירו שהתהליך חשוב מתוצאתו, "כי הוא מחולל ידע", כפי שהוסבר לי.

בעולם העסקים הבינו, כי לא ניתן להבין ולשפוט דברים הנאמרים או נכתבים בשפה מעורפלת, ותוך שימוש במונחים לא ברורים. בעולם העסקים הבינו כי הסתרת החשיבה הישרה, המובעת בלשון היום-יום, באמצעות שימוש בשפה גבוהה (אפילו אם מקורה במסמכים משפטיים הנותנים ממד של חשיבות לערפול), במקום בשפה המובנת לכול - מזיקה לניהולו של דיון המאפשר לכל אחד לדעת מה יש באמת באותה השקעה או באותה חברה. בעולם העסקים הבינו שהמשתמשים בשפה המעורפלת מכסים על דלות החומר האמיתי ועל אי-הבנתם את הנעשה בחברה שעליה הם מדווחים (או שבכוונתם להטעות את המשקיע הקורא את דבריהם).

אם בעולם העסקים - כאשר על כף המאזניים מונח רק כסף (לעיתים, הרבה כסף) - דורש המחוקק לשון "בהירה, תמציתית, פשוטה ומובנת", האם לא נכון לדרוש זאת כאשר דנים ומחליטים על חיי אדם ובביטחונה של המדינה? עולם העסקים כבר היה שם, באותם דיווחים ותכנונים עסקיים כד ישייראו שנכתבו במילים יפותו בדרך כלל בהרבה לועזית, מכובדים וחכמים. בעולם העסקים למדו -על בסיס כישלונות מוכחים - כי יש לשנות את הדברים, ושם קבע אולי נכון המחוקק את הכללים כדי למנוע טעויות בעתיד.

ללמוד מניסיונם של אחרים? אולי כדאי שהצבא יחזור אל המקורות של עצמו וידובר בו בשפה המובנת לכול? כך אפשר יהיה לפחות להגדיר מהו כישלון ומהי הצלחה. היום הכול מבולבל.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RobinHiggins לאתר Pixabay]

תוספת בחינם

הדיסוננס הקוגניטיבי, הנובע באופן ישיר מהמתח השלילי הקיים בין חלקי המערכת ברמה המערכתית, מחייב צורת חשיבה שונה, המצריכה דיסקורס פתוח בין המרכיבים השונים המוכוונים על-ידי אותו עיקרון מכונן, אשר חלקו נגלה, וחלקו אינו ברור, ויש להגדירו כ"ענן" במפה הקוגניטיבית הרלוונטית באותו זמן והנכון לאותו אירוע בלבד, שהרי בבסיס הדיסקורס עומדת ההבנה שהכול תלוי הקשר של זמן ושל מקום.

רק כך ניתן בסופו של תהליך הלמידה, המעביר את המידע למישור הידע, לאתר את הרעיון המסדר של המערכת האפיסטמולוגית הקשורה למעברים בין מישורים שונים של רעיון זה. הייחודיות המאפיינת את אירועי המלחמה, בעיקרה ייחודיות הבולטת בעימות נמוך העצימות והבלתי סימטרי, היא שמקנה לצורך הזה את האקוטיות כדי למנוע השתבללות רעיונית שהיא תוצאה הכרחית של שמרנות.

השמרנות הזאת נובעת מבלימת החשיבה החתרנית המונעת על-ידי קוגניציה שהתפתחה על בסיס הבנה עמוקה של מכלול החשיבה הלא עקבית שנוצרה תוך התעלמות מהמרכיב שלה בו-זמניות ההכרחי לניהול מערכה רב ממדית. "המערכה הרב ממדית בו-זמנית" היא כמובן לבליבו של הרעיון המכונן המודרני ונותנת לו את אלמנט הסינרגיה, הקריטי לתובנה כי מדובר ברעיון מכונן ראשוני מן הדרגה העליונה. היא בנויה על ההבנה שרק פגיעה בו-זמנית בתודעה של האויב על-ידי יצירת אפקטים של הלם באופן רצוף, באמצעות מערכה מעצבת בתנועה ותמרון, אל מול נכסי ליבה כדי להסדיר את המציאות האסטרטגית הנוחה לישראל, הינה בעלת משמעות היררכית מספקת.

ושוב עברית...

קטע אחרון זה הוצא מתוך המאמר כדי שלא להאריך בדברים המובנים מאליהם. מי שחש שאין הטיעון שלי חזק דיו, מוזמן להוסיף את הפסקה הזאת בכל נקודה במאמר, בחלק הכתוב בעברית גבוהה, הנשמעת כג'יבריש, ובלבד שיהיה זה בסוף משפט. יתרונו של הקטע, בהיותו מתאים לכל מקום בלא לשנות בו מילה. הדבר נובע מאופיה של השפה חסרת ובוודאי פסקה באחרת, ואי שלא יחוש בכך. הפשר. ניתן להחליף בכל טקסט כזה, שורה בשורה, ובוודאי פסקה באחרת, ואיש לא יחוש בכך!

[לאוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי', לחצו כאן]

[לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *