אורית ודורון מצא: יום כיפור בימי קורונה

[בתמונה: מודל השגשוג... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Jordan_Singh לאתר Pixabay]

[לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

אורית מצא היא בעלת הבלוג 'היפנית הקטנה': טיולים אוכל ותרבות באווירה יפנית.

ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית.

*  *  *

יום הכיפורים הקרב הוא הזדמנות להתבוננות מחדש על המשמעויות העמוקות המקופלות במשבר הקורונה. זהו משבר המערער את מציאות החיים, הוודאות לגבי העתיד ומלווה במחלוקות לגבי האופן שבו ראוי להתמודד עם המגיפה. דווקא בזמנים אלה מספקת לנו המחשבה היהודית מפתחות להבנת המשבר ולהתמודדות עמו.

אחד המפתחות הוא רעיון הצמצום הקבלי. הוא תופס את המציאות כדיאלוג בין כוחות מתפשטים ומתרחבים ומולם כוחות נסוגים ומצטמצמים. כל מעשה, ביולוגי, חברתי ואפילו רעיוני, הוא תוצר של פינוי מרחב על-ידי האחד והתרחבות של האחר ללא מחיקה של מי מהם. באופן הזה בריאת העולם פורשה על-ידי חכמי הקבלה כמעשה של צמצום האלוהות ופינוי מרחב שאפשר את כינון האנושות.

[בתמונה: בריאת העולם פורשה על-ידי חכמי הקבלה כמעשה של צמצום האלוהות ופינוי מרחב שאפשר את כינון האנושות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי natureworks לאתר Pixabay]

מדובר בעיקרון פעולה מסדר בעולם שיש לו נוכחות בכל תחומי החיים. כזו היא למשל הדינאמיקה בין הים והיבשה בתופעת הגאות והשפל; בין הזכר והנקבה בהקשר של יצירת חיים חדשים; וגם בין האדם לאיתני טבע שמאלצים אותו לא אחת להצטמצם ולהסתגר בדלת אמותיו עד יעבור זעם.

ומה בין מושגי הצמצום וההתרחבות לבין עניין הקורונה? היכולת שלנו לפענח את הקורונה נעוצה בראש ובראשונה בהבנה שהיא מייצגת תופעה של התרחבות הנמצאת בבסיס ההגדרה של מגיפה עולמית. הקולות שנשמעו מצד גורמים שונים סירבו להכיר במשמעות הפנימית העומדת בבסיסה של מגיפה על פוטנציאל ההתרחבות וההתפשטות העצומים שלה. התכחשות זו לא הייתה רק מנת חלקם של גורמי רפואה, אלא גם של חלקים נרחבים מהציבור שביקש לשמר את מציאות חייו הקודמת.

מציאות זו עמדה באופן פרדוקסלי גם היא בסימן של רעיון ההתפשטות וההתרחבות שאפיינו את המאה ה-21, ובאה לידי ביטוי בגלובליזציה העולמית, ברשתיות חברתית, בהגדלת העושר האנושי, בהתרחבות החירות האישית והפרטית, בטשטוש הגבולות הפיסיים והאנושיים וכמובן גם בדינאמיות ובמימוש חופש התנועה. בנקודה הזו נוצרה התנגשות טרגית בין כוחה המתפשט של המגיפה לבין כוחה המתפשט של הציבוריות הכלל עולמית.

בישראל, ההתנגשות הזו באה לידי ביטוי בהתגודדויות המוניות שליוו אירועים, הפגנות פוליטיות ומרכזי תפילה; בלחץ הציבורי לשימור תרבות הצריכה והפנאי; בהתנגדות לכל מעשה הכרוך בכיווץ רמת החיים ושינוי אורחותיו. במעשים אלו קרא הציבור הישראלי (ולא רק הוא) תיגר על היגיון הפעולה המכונן של העולם המבוסס על ההכרח לנהל דיאלוג בין כוחות מתרחבים ובין כוחות מצטמצמים. הציבור הישראלי הגיב במעשה התרחבות משלו כמענה על התרחבות המגיפה ובכך לא תרם לצמצומה אלא, כפי שמסתבר מניתוח הנתונים, הביא דווקא להתפשטותה.

[להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'פרדוקס', לחצו כאן]

[בתמונה: מדובר בעיקרון פעולה מסדר בעולם שיש לו נוכחות בכל תחומי החיים. כזו היא למשל הדינאמיקה בין הים והיבשה בתופעת הגאות והשפל... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

ההיגיון הפנימי המקופל במעשה הצמצום וההתרחבות מניח כי דווקא אקט הצמצום מציב גבולות למעשה ההתפשטות, כך שכל מי שנמצא בשפל יודע כי הגאות בוא תבוא. על אותו משקל נדרשת ישראל למעשה של צמצום עצמי שיניח את התנאים להתרחבות ביום המחרת. הצמצום כרוך באימוץ מכלול פעולות שבאות מעולם תוכן לא מוכר כמו מגבלות וגזירות הממירות חירויות פרט; אכיפה שלטונית המחליפה משא ומתן חברתי; סמכותנות שבאה במקום תהליכיות.

יום הכיפורים הקרב - שבו גוזר האדם על עצמו צום ותענית כדי שיוכל לצאת מחדש אל המרחב - הוא התגלמות בזעיר אנפין של סוד הצמצום וצריך לשמש הזדמנות עבור החברה הישראלית להתבוננות מחודשת על התמודדותה עם מגיפת הקורונה.

[לקובץ מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *