[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
מצב לימינאלי (liminality) הוא מעבר, מצב שוליים, ביניים, מצב שבו אדם נמצא על הסף. המושג 'לימינליות' לקוח מהמילה הלטינית "לימן", שפירושה "מפתן". זהו מושג בתחום האנתרופולוגיה של הדת המציין את השלב השני של טקס מעבר. הטקס הזה כולל שינוי כלשהו במעמדם של המשתתפים, במיוחד במעמדם החברתי. שלב ביניים, שבו האדם אינו נמצא עדיין במעמד החדש; אך כבר עזב את הישן (למשל, טקס האירוסין, המבשר על שינוי מעמדם של בני הזוג).
המצב הלימינלי מאופיין בחוסר-בהירות. הזהות העצמית אינה ברורה, ולכן יש תקופה של חוסר-אוריינטציה. לימינליות היא שלב מעבר, שבו הגבולות הרגילים של המחשבה וההתנהגות קצת משוחררים, ופותחים את הדרך למשהו חדש.
את המונח טבע ארנולד ון גנפ (Arnold van Gennep) בספרו Les Rites De Passage ("טקסי המעבר") שראה אור ב-1909. האנתרופולוגים הבריטים מרי דאגלס וויקטור טרנר הוסיפו ופיתחו את התאוריה של ואן-גנפ במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20; והיא ראתה אור גם העברית בספרו של ויקטור טרנר, התהליך הטקסי, שראה אור בהוצאת רסלינג בשנת 2004 (ראו תמונה למטה משמאל).
עפ"י התאוריה, כל טקס מתאפיין בשלושה שלבים: ניתוק, מעבר, והצטרפות. שלב המעבר הוא השלב הארוך ביותר. למשל ילד העולה לכתה א' מגיע ביומו הראשון אל בית הספר. מאותו הרגע הוא נמצא בשלב הניתוק, הוא נפרד מהסטטוס הקודם שלו וכעת הוא במצב לימינאלי, בין לבין, לא כאן ולא שם, במצב של אי בהירות.
כשיגיע מועד הטקס של קבלת כתות א', חבריו לספסל הלימודים והוא, יהיו פרסונות לימינאליות, נטולות הגדרה, כשיסתיים הטקס הם יצטרפו לכלל תלמידי בית הספר.
מאז הגיע נגיף הקורונה, כל האזרחים בעולם מצויים במצב לימינאלי. כולנו מקבלים הוראות מהממסד, מלמעלה (לא תמיד מבצעים אותן, ולא תמיד משתדלים...) וממתינים.
האזרחים מצויים במצב של השהייה; ובתקופה מעורפלת בהכרח. תקופת המעבר מתאפיינת בציות והכנעה מחד גיסא ובפריצת מסגרות, מאידך גיסא. אי הודאות שוב על הפרק:
- האם החיילים שהתגייסו מאז מרץ 2020 באמת התגייסו?
- האם תלמידי כתה א עלו או שמא ברוחם עדיין בגן?
- הייתכן שנערות ונערים שהגיעו לגיל המצוות כבר נמצאים שם? הרי החגיגה לא באמת הייתה חגיגה, לא היה טקס כהרגלנו בקודש, הכל היה במתכונת מצומצמת ומדוכאת.
- חג ראש השנה לא היה באמת חג, בואו נודה. ולפיכך, האם השנה הקודמת באמת כבר חלפה?
[בתמונה: אי הודאות שוב על הפרק... Photo by cottonbro from Pexels]
ושאלת השאלות, יום כיפור באמת הגיע?
אותו יום חשבון הנפש האישי והאוניברסלי, היום שבו כולנו מתייחדים עם המעשים הטובים והפחות טובים, בין אדם לאדם ובין אדם למקום. איזו מן סליחה נצטרך לבקש השנה בין אדם לחברו? הרי אינטראקציה אנושית לא הייתה על הפרק בכלל. התקהלות ותפילה המונית היא חלק מתרבות העם, בין אם אתה דתי, מסורתי או חילוני, ההרגל הזה מידי יום כיפור, להיות נוכח בהווי רוחני, הוא חלק מהישראליות והיהדות יחד.
פנים נוספות לעניין: המצב הנוכחי מבטל היררכיה בקרב העם, יש ערבות הדדית בין האזרחים, התנדבויות ותרומות רבות ללא כל תמורה. התקופה הלימינאלית ממחישה לנו באופן מובהק, כמה חשוב לרכוש כבוד לזקני השבט, לאנשים המבוגרים שבינינו שנמצאים במצב לימינאלי מתמשך, סבתות וסבים שסגורים כחצי שנה בביתם וחוששים לצאת ולהידבק.
חשבון הנפש שלנו השנה יתבסס בעיקר על ערך קדושת החיים. כל אדם לגופו יחשוב עם עצמו עד כמה ערך זה חשוב לו, מה הוא עשה למען המבוגרים שבינינו:
- האם עטינו מסכה שיצאנו מהבית?
- האם חיטאנו ונשמרנו בכל מה שנגענו?
- האם ביקרנו את סבתא מרחוק; ושמרנו על כל ההנחיות והכללים?
זה הזמן לקחת אחריות על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו, לצאת מהמצב הלימינאלי וליצור מצב חדש, מצב שבו העולם יהיה טוב יותר, מצב שבו ערך קדושת החיים יהיה ערך עליון.
[Photo by cottonbro from Pexels]
חתימה טובה.
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
מקורות
- ו' טרנר, התהליך הטקסי: מבנה ואנטי מבנה, תל אביב 2004 (עמ' 116-87).
- ויקיפדיה: לימינליות.
- פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.
