[זה מול זה. בלפור מול רחבת הכותל. המקור: טוויטר]
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית.
* * *
שני סוגים או אבות טיפוס של ישראל נצפו ערב יום הכיפורים התשפ"א בירושלים: ישראל של בלפור ולעומתה ישראל של הכותל: בישראל של בלפור גדשו ההמונים את הכיכר, בישראל של הכותל הדירו ההמונים את עצמם מהכיכר
ישראל של הכיכר האחת ייצגה את ישראל הקנאית והדתית; ואילו ישראל של הכיכר האחרת ייצגה את ישראל הפרגמטית והמתונה.
היו שטענו שהתמונה של רחבת הכותל מזויפת. אולי. אז צרפתי תמונה של מספר ימים לפני כן, של טקסי הסליחות ברחבת הכותל:
.
[בתמונה: סליחות ברחבת הכותל, חמישי, ו' תשרי 24 בספטמבר 2020. התמונה היא צילום מסך]
הפרדוקס (!) האמיתי הוא שישראל של בלפור, זו הליברלית לכאורה, ייצגה את ישראל הקנאית והדתית! לעומת זאת, ישראל של הכותל - זו שמזוהה עם המחנה האמוני - ייצגה את ישראל הפרגמטית והמתונה...
- ישראל של בלפור הפכה את עצמה ל-כת. כת של קנאים חדורי אמונה משיחית.
- ישראל של בלפור איבדה את היכולת להתנהל במערכת של מתחים.
- ישראל של בלפור הפכה לחבורה ממוקדת מטרת קצה אחת שאין עוד מלבדה.
- ישראל של בלפור עשתה ערב יום כיפור את המעשה האנטי דמוקרטי הגדול שנעשה בתולדות המדינה; והכריזה כי המדינה זה רק היא !
- ישראל של בלפור נפרדה סופית מהדימוי הדמוקרטי שלה. היא איננה כזו וגם לא מסוגלת להבין מה זו דמוקרטיה.
אבל ישראל של בלפור משתמשת בדמוקרטיה כדי לרסק את מדינת ישראל. ישראל של בלפור היא ישראל המשיחית!
[בתמונה: סעודת ראש השנה בבלפור... ישראל של בלפור היא ישראל המשיחית... התמונה היא צילום מסך]
לעומת זאת...
- ישראל של הכותל אמרה אתמול אמירה פרגמטית ושפוייה.
- ישראל של הכותל דיברה אתמול בלשון פרגמטית.
- ישראל של הכותל היא ישראל המתנהלת בין מתחים שוקלת שיקולים.
- ישראל הזו אינה חדורת מטרת קצה זולת החיים עצמם ומודעת למורכבות המציאות.
- ישראל הזו מודעת לאחריותה הקולקטיבית על פני זו האישית או הקהילתית.
- ישראל של הכותל אמרה אתמול הן למדינה, לחוקיה ולנורמות שהופכות אותנו ליותר מחבורה מקרית שהתאספה כאן.
- ישראל של הכותל היא ישראל הדמוקרטית האמיתית והיא כנראה הרוב במדינת ישראל למרות שבין בניה הם אנשים מסורתיים, אמוניים, וגם חרדים לצד אחרים שאינם כאלה.
ערב יום הכיפורים התשפ"א, נחצה, לא מסך הטלוויזיה, בין שתי הכיכרות; אלא נחצה קו גבול ונבדלות בין שני מחנות ברורים. מסתבר שפנאטיות אינה עניין של אמונה בבורא עולם, אלא כל אמונה המוגדרת דרך תפיסת קצה; ואתמול התברר מיהו הפנאט הקנאי ומיהו הפרגמט והמתון.
החדשות הרעות הן שהפנאטים והקנאים חותרים למוטט את התקרה על כולנו. החדשות הטובות הן שכנראה (כמו כל תופעה קנאית) הן הקומץ המעיד ומייצב את הרוב השפוי חפץ החיים.
הנה סעודת ראש השנה בבלפור; וכידוע, הפגנות אינן מדביקות. גם לא ארוחות קבוצתיות, מסתבר...
גמח"ט
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
התמונה המצטיירת היא שהתנועות שבקצוות- מביעות עמדות פונדמנטליסטיות שמאז ומתמיד הביאו לחורבן. האקסטצה והפנטיות של מפגיני בלפור אינה שונה מהפגנתיות משתטחי הקברים של חסידי גור ודומיהם משתטחי הקברים – ללא קשר לאידיאולוגיה העומדת מאחוריהם – שעה שאלפים נלחמים על חייהם תרתי משמע. זו אינה "דמוקרטיה" – אלא אנרכיה, וזו אינה דת- ישראל חייה של "כול ישראל חברים" – אלא דומה יותר לפגניות.
אוי לנו משניהם כאשר הפוליטיקל קורקטנס- כופה "איפוק" מסוכן.