[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית. זהו מאמר דעה מפרי עטו.
* * *
הרבה מילים נשפכות על אופן ניהול המדינה את משבר הקורונה.
מובן שניכר בהקשר הזה עיסוק רב בשאלת המנהיגות הפרסונאלית. זו של נתניהו, גמזו, אדלשטיין ואחרים. אולם, דרושה נקודת מבט מעט יותר כוללת על המשבר ואופן ניהלו המחברת בין העניינים הפרסונאליים ובין העניינים המבניים.
בהסתכלות כוללת על משבר הקורונה ניתן לסמן בצורה ברורה שלושה שלבים עיקריים של התפתחות.
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
השלב הראשון / השלב הסמכותני
חופף את חודשי פברואר - אפריל של התפרצות הקורונה בישראל. השלב הזה מאופיין בסנכרון בין המבנה לבין הרעיון. ישראל הייתה מבין הראשונות להבין את גודל האתגר; ונקטה בצעדים דרסטיים של סגר הרמטי.
אמת, צייתנות הציבור הייתה מליאה, בעיקר בגלל חוסר הידיעה לגבי האיום ופחד מהלא נודע שכינס את הציבור לצעדי משמוע וסגר.
העובדה כי ישראל הייתה נתונה תחת ממשלת מעבר, פעלה באמצעות צווים לדעת חירום, וניהול המשבר נעשה על ידי צוות מצומצם מבוסס מנהלים (ולא רופאים), לא רק שצמצמה ויכוחים פנימיים, אלא הקלה על היווצרות מבנה קבלת החלטות יעיל וסמכותני שאפשר להגיב במהירות לאתגר ולהכתיר את השלב הזה בניהול הקורונה כשלב מוצלח למדי בכל קנה מידה בינלאומי.
[להרחבת המושג: 'סנכרון', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'קבלת החלטות', לחצו כאן]
השלב השני / השלב הביזורי
חופף את חודשי מאי - ספטמבר של התפרצות הגל השני. השלב הזה מאופיין בשבירת הסנכרון בין המבנה לבין הרעיון. את מקומה של הסמכותנות החליף מבנה פוליטי וניהולי א-סמכותי. ממשלת המעבר הפכה לממשלת האחדות, הצוות הניהולי של השלב הראשון שהתבסס על הצמד נתניהו - בר סימנטוב הומר במבנה קבלת החלטות גדול ומסורבל (קבינט הקורונה במתכונתו המורחבת); ואת מקומם של המנהלים כנותני הטון החליפו 'אנשי המקצוע' (הרופאים), שהתיימרו להציג תפיסת עולם לטיפול במגיפה שחרגה מתחום הבנתם.
התרופפות המבנה הארגוני באה במקביל להתרופפות החשש הציבורי מהמגפה, אבל בעיקר להתרופפות של האחדות החברתית הישראלית. הקהילתיות המירה את הממלכתיות; ומלחמת כל בכול בין מגזרים, קהילות, סקטורים, קבוצות לחץ על משאבים, זכויות, הקלות פורקו את היכולת להשיג שליטה במגיפה. הלחץ הציבורי והסקטוריאלי להקלות בצד השתלטות האגף הרפואי התל אביבי על ניהול המשבר (גמזו, מטות ותומכיהם בדיסיפלינה) הובילה לאימוץ פרדיגמה שהתבססה על שילוב בין הרעיון של רפואה מותאמת אישית שתורגמה ל'תכנית הרמזור' (טיפול נקודתי בתחלואה המבוסס נתונים) לבין הרעיון של "חיים בצל הקורונה" שתורגם למאמץ להחזיר את החיים הקודמים למקומם.
[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
השילוב הזה, לצד לחצי התקשורת והציבור הרחב, הוביל לגישה ניהולית למשבר שהניחה, בלית ברירה, כי ניתן למצוא את שבין הזהב בין כלכלה ובריאות, שמשמעותה המעשית הייתה נכונות לחיות עם מאות ואלפים בודדים של נדבקים, כל עוד המחלה אינה יוצאת מכלל שליטה. גמזו היה הייצוג המובהק של הגישה הזו. הדרג הפוליטי (הנה, הזכרנו את נתניהו) במדינת ישראל הבין, מתוך קריאה עמוקה ומדויקת של המבנה החברתי והלכי הרוח הציבוריים, נטה ללכת עם הפרדיגמה התל אביבית של גמזו לא מתוך משוכנעות עמוקה באפקטיביות שלה (נתניהו נטה מלכתחילה לגישה הדוקה ומצמצמת אותה הציע, אגב, גם ראש המל"ל) אלא מתוך הבנה כי מדובר בדבר האפשרי היחיד. ככלות הכל, שום מנהיג אינו יכול לפעול מחוץ לגבולות המערכת שלו, בין אם המדובר במערכת ארגונית ובין אם המדובר במערכת חברתית. גנרל יכול לצעוק אחרי בשדה הקרב רק אם יש מאחוריו דיוויזיות.
[להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]
השלב השלישי / חזרה לסמכותנות
השלב הזה מאפיין את השבועות האחרונים. מה שמאפיין אותו הוא חזרה הדרגתית למודל הסמכותני של השלב הראשון ונטישת הפרדיגמה התל אביבית של גמזו המבוססת על "איזונים" ו"רפואה מותאמת אישית' (הרמזור). מבחינות רבות זהו השלב שבו המנהיגות הישראלית מנסה ללחוץ על הבלמים. את מקום התפיסה של חיים לצד הקורונה ממירה תפיסת סגר, את מקום המשא ומתן עם המגזרים ממירה תפיסה שוויונית ואת מקום הגישה הרואה לנכון לתת מענה נקודתי ואנכי המירה גישה רוחבית.
[בתמונה: פרידה מפרדיגמת הרמזור של פרופ' גמזו. התמונה היא צילום מסך]
יכולת המנהיגות הישראלית, לחשב מסלול מחדש, נבעה מתוך מיצוי פרדיגמת השלב השני: העלייה הדרמטית בהיקף התחלואה השיבה באופן יחסי את אלמנט הפחד, היא אפשרה לדרג הפוליטי לשקף לציבור את המחיר הכרוך בהעלאת התחלואה על מערכת הבריאות, ויצרה "וייב" חברתי שצמצם את התהודה של הפוליטיקה המגזריות לטובת גישה לאומית - ממלכתית יותר.
מבנית וארגונית, השלב הזה מאופיין בהחזרת הסמכותנות; אבל גם בהחזרת המושכות בניהול המשבר לידי הדרג הפוליטי המנהל, על חשבון "המומחים" לענייני בריאות שגילו אולי מומחיות אפדימולוגית אבל חולשה ניהולית מערכתית. הפרידה הקרובה מפרופ' גמזו וחזרתו המסתמנת של מנהל משרד הבריאות לשעבר, מספרת 'בקטנה' את סיפור השלב השלישי של ניהול משבר הקורונה בישראל הנמצא רק בתחילתו.
וכאמור, זה לא רק סיפור אישי. זה סיפור תפיסתי וחברתי. כמו כל תהליך של חזרתיות, האתגר הגדול יהיה כרוך במפגש שבין מערכת הציפיות שנבנתה במהלך השלב השני ובין החזרה לנסיבות השלב הראשון. כרגע לפחות מעריך הדרג המדיני פוליטי כי הלך הרוח הציבורי והחברתי בישראל מאפשר לעשות את השינוי המתבקש, למרות חריגות וחריקות ממגזרים כאלה ואחרים.
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
![[בתמונה משמאל: משה בר סימנטוב, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, המזוהה - ביחד עם בנימין נתניהו - עם השלב הזה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מקור לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%91%D7%A8_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F_%D7%98%D7%95%D7%91#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Moshe_Bar_Siman_Tov_face.jpg){kind=link}