[בתמונה: אום אל פחם - הקונספציה השניה של אוקטובר 2000... התמונה היא צילום מסך]

[לריכוז המאמרים על אירועי אוקטובר 2000 - המרד השני של הפלסטינים הישראלים - לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תורות הפעלה במשטרה (דוקטרינה), לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

עודכן ב- 1 באוקטובר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה. פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

*  *  *

בכל פעם שהמשטרה 'שמה לעצמה רגליים' ו'נופלת על הפנים', אני נזכר בשירו של אריק איינשטיין "אמרו לו". ששר – בהקשר אחר לגמרי, את מילותיו האלמותיות של עלי מוהר: "אז הוא לא למד שום לקח; ואין לו שכל גם להצטער"

חודש אוקטובר הוא חודש הקונספציות.

הקונספציה המוכרת יותר היא התאוריה שגיבש אגף המודיעין, לפיה מצרים לא תפתח במלחמה נגד ישראל עד שלא יתמלאו תנאים מסוימים.

אבל הייתה עוד קונספציה אחת, המשותפת לכל גופי הביטחון, שנבעה ממלחמת יום הכיפורים. הקונספציה הזו – ביחד עם חוסר המקצועיות הטבועה בה - הטביעה את משטרת ישראל בתוך מהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי; וגרמה לה להצטייר, בעקבות דוח ועדת אור, כאשמה העיקרית באירועים.

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]

[בתמונה: אוקטובר 2000 - האם היה כאן מצב של איבוד שליטה? ברור! התמונה היא צילום מסך]

באותם ימים של תחילת המילניום, חי הממסד הביטחוני בישראל תחת טראומת מלחמת יום הכיפורים; וכהרגלו, נערך למלחמה הקודמת, שבה היה צורך לנייד כוחות בין חזיתות הדרום והצפון. במצב כזה, ציר ואדי ערה הוא כביש אורך חיוני. דובר אז, שבמלחמה, ינסו גורמים בתוך ערביי ישראל לחסום את הציר; ואז, בלית ברירה ואם לא יהיה מנוס מכך, יהיה צורך לפתוח את הציר בכוח, אפילו באש.

כך השתרשה לה הקונספציה בקרב כל ארגוני הביטחון – כולל משטרת ישראל – שייהרג ובל יעבור, יש למנוע בכל מחיר את סגירת כביש ואדי ערה. הדבר אף תורגל בתרגילים משותפים שערכו כוחות הביטחון. אני עוד זוכר, כקצין משטרה צעיר, סיורים שנערכו בפו"ם המשטרתי לציר, שבהם נבחן האתגר של לשמור עליו פתוח בכל מחיר.

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: מוביל טנקים. חשוב לשמור את ציר ואדי ערה פנוי במלחמה למעבר כוחות צבאיים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי www.esercito.difesa.it. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

בחוכמת הבדיעבד, היה צריך לשאול, לטעמי, כבר אז בתרגילים, שתי שאלות:

• האחת, למה חייבים לפתוח את הציר, בכל מצב ובכל מחיר;
• והשנייה: האם זה בכלל תפקידה של המשטרה או של הצבא.

שהרי בניגוד לצבא, המשטרה איננה כלי של השלטון. היא מכשיר בידי האזרחים לשמירה על שלומם וביטחונם; ואסור לה לפעול במצבים של היעדר לגיטימציה מצד האוכלוסייה המקומית. על כן, היא הייתה צריכה לפנות את כל היהודים שנתקעו על הציר; לסגת למבואותיו ולחסום אותו, כדי שיהודים לא יקלעו שוב לתוך המהומות; ואם הערבים מתעקשים לשרוף את עריהם, שיהיה להם בתיאבון.

גם מבחינה אסטרטגית, היכולת לפתוח לתנועה ציר - שמאופיין בבניה צפופה של אוכלוסייה עוינת - מחייב כיבוש והחזקה של השטחים משני צידי הכביש. כיוון שלא היה שום היגיון וטעם בכך, גם השכל הישר מכוון לסגת; ואם ראש הממשלה מבקש לכבוש את השטח מאזרחי מדינתו, יתכבד וייתן פקודה בכתב; אחרי שיובהר לו שהוא בעצם מורה לספח את משטרת ישראל לכוחות המזויינים של ישראל; וכשתפעל תעשה זאת בשם צה"ל.

במאמרים האחרונים דיברתי הרבה על תורת ההפעלה הבריטית של הפגנת חולשה משטרתית בשלבים הראשונים של האירוע; ככלי לצבירת לגיטימציה ; ואחר כך, שימוש בכוח מבוקר. אם השיטה הזו הייתה מתבצעת כאן, היה נחסך למשטרה הפיאסקו של ועדת אור (ראו תמונה למטה); תחושת החמיצות מכך שהיא נזרקה לכלבים על ידי הדרג הפוליטי וארגוני הביטחון האחרים; והסבל שנגרם לשוטריה ולקציניה במהלך דיוני הוועדה ואחריה.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'לגיטימציה משטרתית', לחצו כאן]

[בתמונה: דוח ועדת אור. התמונה היא נחלת הכלל]

בעקבות שיחותי על שיטת הפעולה הבריטית, אמרו לי קציני משטרה רבים שהמשטרה בישראל מצ'ואיסטית מידי לאמץ שיטה כזו, שיש בה אלמנט של 'בריחה' לכאורה; ושהיא אינה מתאימה לתרבות הארגונית המשטרתית.

אבל, כדאי למשטרה לבחון את הרווח וההפסד מאי אימוץ השיטה במקרה הזה: כביש וואדי ערה, מיותר לומר – למרות קורבנות הירי המשטרתי - נותר סגור. וכך כדברי המשל הידוע, המשטרה גם אכלה את הדגים המסריחים; גם חטפה מלקות; וגם גורשה מהעיר.

לסיכום

האירוע הטראומטי הזה של כביש ואדי ערה באוקטובר 2000, בשל קצרות ראיה וחוסר מקצועיות כאחד, נצמדה המשטרה לקונספציה; שחכה עקרונות בסיסיים של שיטור במדינה דמוקרטית; הפכה לצבא; נלחמה מלחמה אבודה על הציר, על המחירים בנפש שגבתה המלחמה הזו; ולבסוף ננטשה על ידי כולם לגורלה בוועדת אור.

האם מישהו למד את הלקח? אחרי פרעות תשפ"א אנחנו יודעים שכן. אבל, את הלקח הלא נכון...

[בתמונה: פרעות תשפ"א בלוד. התמונה היא צילום מסך מהסרטון של אור ריצ'רט ששותף ברשתות החברתיות]

[לריכוז המאמרים על אירועי אוקטובר 2000 - המרד השני של הפלסטינים הישראלים - לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן]

לשיחה המוקלטת:

[לאוסף המאמרים על תורות הפעלה במשטרה (דוקטרינה), לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע] [לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), ‘קונפליקט הלגיטימציה’ בקרב משטרות בדמוקרטיות, ייצור ידע, 6/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2020), בין מקצועיות למקצוענות, ייצור ידע, 24/8/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), תרבות, סטייה, אלימות ושחיתות שוטרים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 14/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2021), מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/5/21.