הטבח שמבצע דאעש בפלסטינים במחנה הפליטים ירמוך שבסוריה, איננו סוגיה תאורטית רחוקה, ויש לה פוטנציאל לשינוי ממשי של מציאות חיינו. כאשר דנו הפלסטינים והישראלים בזכות השיבה, במסגרת הדיונים לשלום, הייתה הסוגיה תאורטית וחסרת ממשות. פתרון הגיוני לצד הישראלי נראה הטיעון, שכמו שישראל מקדשת את זכותם של יהודים לעלות לישראל, יוכלו הפלסטינים לעשות פעולה דומה במדינתם, אבל לא אצלנו. היהודים למודי הניסיון הלאומי שלהם הניחו, שכמו שהציונות הניעה רק מעטים לעזוב מרצון את ביתם ולעלות לישראל, גם הפלסטינים בפזורה לא ימהרו לנטוש את סביבת חייהם ויעברו למדינה חדשה.
אבל בעולם מורכב, כל קביעה היא חלק ממשוואה, וצד אחד שלה לא יהיה לעולם שלם ללא צידה השני. לעולם לא נבין את משמעות הלילה ללא היום, ואת משמעות השמחה ללא העצב. שני הצדדים הם תמיד חלק משלמות אחת, ושני החלקים מגדירים, האחד את רעהו (פרדוקס החיים הזה, לכאורה, מכונה בשפת המערכות המורכבות, אחדות הניגודים או שלימות ניגודית).
צידה השני של המשוואה - שעולים לא הגיעו לישראל מסיבות אידאולוגיות -הוא, שהם הגיעו בהמוניהם כשלא הייתה להם ברירה, כאשר מצוקות קיומיות אילצו אותם לעשות כן. זה תקף גם לגבי ה"עליה" הפלסטינית. ערב מלחמת האזרחים חיו בסוריה לבדה (ולא עסקנו עוד בפליטים הפלסטינים בעיראק) יותר מ- 600 אלף פלסטינים, כ- 160 אלף מהם במחנה ירמוך. היום הם עקורים, ללא חשמל, ללא מים זורמים, ללא אספקת מזון וללא סיוע רפואי נאות. כשדאעש נכנס למחנה לא נותרו בו יותר מ- 18 אלף איש, החיים בתת תנאים. הפליטים המנסים למלט את נפשם אינם יכולים, כמו חבריהם הסורים לעבור למשל את הגבול לירדן או ללבנון, כיוון שמדינות אלה חוששות שבניגוד לסורים ה"רגילים", הפלסטינים לא ימהרו לחזור לסוריה, לכשתשקוט הארץ...
עתה, תארו לעצמכם שהיה להם לאן ללכת ושהיה מי שמוכן לקלוט אותם, ושזה מקום שתנאיו מהווים גן עדן של ממש ביחס למדינות ערביות אחרות (הכיבוש הישראלי, עם כל חסרונותיו, מפתה היום הרבה יותר מהאוהלים במחנות העקורים בירדן ואפילו בתורכיה...).
האם הפלסטינים הטמיעו את הפוטנציאל הבלתי ממומש הזה? בהחלט כן! אבו מאזן אימץ מזמן את מודל בניין האומה הישראלי ומחקה אותו. זו אחת הסיבות לכך שהוא שינה את טעמו ומוכן פתאום למשא ומתן עם נתניהו, ללא תנאים מוקדמים. הוא הטמיע מזמן ה"עולים" הללו הם הנשק האפקטיבי ביותר שיכולים הפלסטינים לקוות לו. העולם המערבי יאהב את זה. הוא ומדינות ערב יזרימו כספים שייסייעו לבניית תשתיות זמניות (האחרונים, פחות מכיוון שהדבר מסייע לפלסטינים ויותר משום שהוא משנה את המאזן בטווח הארוך מול ישראל). עוד בדצמבר 2012 פנה אבו מאזן למזכיר האום, על מנת לבחון את האפשרות שהאו"ם יצא ביזמה לקלוט בשטחי הרשות את פליטי מלחמת האזרחים הסורית. ישראל הסכימה ליוזמה, בתנאי שהפליטים יוותרו על "זכות השיבה", ואבו מאזן השיב שהם יעדיפו למות בסוריה מאשר לוותר על זכות השיבה... (The Algemeiner, 2013).
אנו נצטרך להתמודד עם גידול דרמטי באוכלוסייה הפלסטינית, שישנה לתמיד את המאזן הדמוגרפי בין הים לירדן, שבעשורים האחרונים התהפך לטובתנו. ה"עולים" יגיעו למדינה, שאין בה פרנסה ואין בה תשתית ראויה לקלוט אותה. "החיים הטובים" במישור החוף והסיכוי להרוויח יותר, ידחפו אותם כמו מגנט לכיווננו. כיוון שהפלסטינים לא ישקיעו באיכות סביבה (הם לא עושים זאת גם היום, אפילו בהקמת העיר החדשה רוואבי...) נאלץ להתמודד עם בעיה אקולוגית מהמעלה הראשונה, של ביוב, הזורם מגב ההר אל ישראל, משחית את מי התהום ומרעיל את החי והצומח.
ואם יתערער השלום, נעמוד מול אויב גדול בהרבה, שחלקו צבר ניסיון קרבי מהסוג האכזרי ביותר, ושעצמתו הגוברת בגודל אוכלוסיה תלחץ לשינוי המציאות, בדרך היחידה ש"עובדת" במזרח התיכון (אם תרצו, עזה נוספת במזרח).
[בתמונה: אנשי דאע"ש במחנה אל־ירמוכ (צילום מסך)]
אז מה עושים?
חחח... אנו הזקנים כבר יודעים שלבעיות אקוטיות אין פתרון מהשרוול. צריך להמנהל בדרך המיטבית האפשרית ולהשתדל לא לעשות טעויות. עתה, ברורה יותר המשמעות של מדינה פלסטינית עצמאית ממזרח, וחוסר הסיכוי להגביל אותה בתחום האחד שישראל מקדשת: לקלוט את אנשי הפזורה שלה, פליטים של אסון הומניטרי חסר תקדים באזורנו, המבקשים מקלט.
העשרה
- ד"ר גיא בכור על העלייה הפלסטינית הצפויה למדינה הפלסטינית שתיווצר:
אלי כהן כתב בפייסבוק:
פיני, בבקשה שים לב לשלושה דברים:
א.
לפי הידיעה הנ"ל בעיתון לא הפלסטינים הם אלה שהעדיפו למות בסוריה אלא הראיס שלהם הוא זה שהעדיף את מותם על פני התקדים של ויתור על שיבה לישראל. זו כשלעצמה אמירה חשובה ביותר של הראיס שרבים בישראל לא שמו לב אליה.
ב.
עמדת ישראל במו"מ היא שיתאפשר לקלוט במדינת פלסטין לכשתקום, עליה פלסטינית, בתנאי שיסתיים הסכסוך והם יוותרו על דרישתם לשוב לתחומי מדינת ישראל. מהמאמר שלך עולה כי התחייבות פלסטינית כזו, אם בכלל תינתן, לא תחזיק מעמד ולא תכובד. ( בהקשר זה אולי כדאי לבדוק עד כמה ישראל מצליחה במניעת הכניסה של שוהים בלתי חוקיים לתחומיה כיום ).
ג.
מעל הכל, המנהיגים הפלסטינאים יודעים היטב שהשאיפות הלאומיות שלהם לא יוכלו להתממש במלואן באמצעות הסכמות עם ישראל ( גם אם ראשת מרץ תהיה ראש הממשלה ) ולכן פנו לנתיב חד צדדי בסיוע האו"ם ומדינות האיחוד האירופי. בינתיים הם מצליחים בזה מאוד.
ירדן מונעת את כניסתם, אז למה שישראל תתיר להם להיכנס אלינו?
ירדן כסוג של פיתרון. בהחלט.
מר ג'וש היקר,
אנחנו מערכות מורכבות, משפחותינו מערכות מורכבות, מדינותינו מערכות מורכבות.
תקלה ברכב שעומד איננה מורכבת… עד שהאדם מגיע לבדוק…
מכאן שכל בעיה כמעט היא מערכות מורכבות.
בינתיים ירדן מונעת את כניסתם…
הגדרת "פליט" ויקיפדיה: "אמנת הפליטים קובעת כי פליט הוא מי שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע גזע, דת, לאום, השקפתו הפוליטית או השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת (קבוצה חברתית מסוימת היא קטגוריה עמומה במידה מסוימת אך ברוב מדינות העולם נהוג להכניס נשים לקטגוריה זו).
האסכולה המצמצמת גורסת כי רדיפה פירושה אך ורק סכנה לחיים ולחירות…"
כך שלא הבנתי את שכתב המגיב מעלי (בנימין)
מר יחזקאלי, לא כל בעייה היא מתחום הבעיות המורכבות….
הפיתרון , אולי , הוא "לדחוף " אותם (את הפליטים) לכיוון ירדן, ושם לשאוף להקים את המדינה הפלשתינית. לישראל , וזאת יאמר לך הן השמאל והן הימין, הם לא יעלו.
בנימין סימן טוב כתב בפייסבוק:
צפויה אך לא בלתי נמנעת…התמונה המטפורית אומללה. ..רבים מהם אינם זכאים להגדרה כפליטים לפי החוק הבין לאומי. והיכן אבו מאזן? מדוע אינו מתייצב נגד דאעש, הטובח ב"בני עמו". פלט דבר מה בקול ענות חלושה. אך עסוק כרגיל בהיפוקריטיות הפלסטינית האופיינית כל כך!