[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.
יצחק בריק זכה לאות אבירי איכות השלטון בקטגורית הרשות המבקרת, לשנת 2020. ברכות! (ראו בתחתית המאמר).
* * *
ציטוט מדבריו של האלוף ישראל טל ז״ל: "כללי המלחמה באזור יהיו שונים בעתיד, המלחמה עלולה להיות טוטאלית. טילים ארוכי טווח שיימצאו בידי מדינות קרובות ורחוקות עלולים לערער את כושר ההרתעה ההיסטורי של ישראל. האיומים החדשים האלה הם שעלולים להגביל את יכולתו של חיל האוויר למלא את ייעודו האסטרטגי".
בעידן הטילים ארוכי הטווח עלולה להיווצר מציאות אסטרטגית חדשה בזירה: הטילים עלולים להקנות לערבים כוח הרתעה אסטרטגי ויעיל ולהפקיע מידי ישראל את המונופול על ההרתעה האסטרטגית. על ישראל להישען על כוחות ואמצעים התקפיים ארוכי טווח נוספים. הכוח האווירי אינו יכול עוד לשמש לבדו כנדבך האסטרטגי הבלעדי של ישראל .״
[בתמונה: בעידן הטילים ארוכי הטווח עלולה להיווצר מציאות אסטרטגית חדשה בזירה... התמונה מתוך התקשורת האיראנית]
האלופים בדימוס עמוס ידלין ורן גורן שבויים בקונספציה שנובעת מהתעלמות מהמציאות ומקבעוןן מחשבתי, מסוכן בהרבה מזה שהיה ערב מלחמת יום הכיפורים. רבים הם אי־הדיוקים וההטיות במאמרים שפורסמו. אתייחס לדברי עמוס ידלין (ראו תמונה משמאל):
1. בראיון שנתן ידלין לנסים משעל (ברדיו 103FM) ב–18.1 אמר כי בסיסי חיל אוויר יהיו מטרה ראשונה לתקיפות האויב, ושמערכות ההגנה לא יוכלו להפיל את כל הרקטות והטילים שיכוונו אליהם; זאת בניגוד למה שאפשר היה להבין ממאמרי התגובה שלו ושל גורן למאמרי ("הארץ", 16.10). מצב זה יגרום לפגיעה משמעותית בקצב ההמראות והתקיפות של מטוסי חיל האויר על מטרות אויב.
[מקור תמונתו של האלוף עמוס ידלין משמאל: פיייסבוק]
2. באחד מסבבי העימותים במאי 2019 עם חמאס ירו אנשיו 690 רקטות ביומיים. אף שחיל האוויר פעל בעזה ללא הפרעה, הוא לא הצליח להפסיק את האש. הפצצות החודרות לא יכולות להשמיד את עיר המנהרות התת־קרקעיות שבנה חמאס מתחת לעזה, כפי שטען ידלין. רוב המנהרות חפורות מתחת למרכזי אוכלוסייה, ואם חיל האוויר ינסה להשמיד אותן בפצצות חודרות (שמספרן מועט), ייהרגו אלפי תושבים, והבעיה לא תיפתר, משום שרשת המנהרות פרוסה על פני מרחב עצום.
3. בסקירה של מכון המחקר הבריטי BICOM שנכתבה בשיתוף עם עוזי רובין, לשעבר ראש "מינהלת חומה" של משרד הביטחון, שבמסגרתה פותחה מערכת החץ, הם מעריכים שלחיזבאללה יש 14 אלף רקטות וטילים כבדים עם ראשי חץ הנושאים 600 ק"ג חָנָ"ם (חומר נפץ מרסק): רובם מדגם "זלזאל 2", ובין 20 ל–200 טילי "פאתח", 110 מהם הם מדויקים — פער עצום מסיפורי ידלין.
4. מייקל אורן (ראו תמונה משמאל) הסביר במאמרו מ–10.1.2019 ("ישראל היום"), שחיזבאללה מסתיר רקטות בבתי תושבים בכפרים, ויהיה קשה פוליטית להשמידם. זה מוכר היטב גם למודיעין הישראלי. ובכל מקרה אין לבסס את ביטחונה של ישראל על ההנחה שמספר הטילים הללו לא יגדל.
[מקור תמונתו של מייקל אורן משמאל: פיייסבוק]
הרקטות הכבדות וארוכות הטווח של חיזבאללה יכולות להגיע למרכז הארץ, כולל לתל אביב רבתי. הרקטות אינן מדויקות, אך מרביתן יפגעו באזור המיושב, ויגרמו לאבידות כבדות מאוד ולפגיעה קשה בתשתיות.
מיזם דיוק הטילים, שלא הצלחנו לסכלו, הופך בהשקעה מזערית את הרקטה ה"טיפשה" לטיל מדויק, שיכול לפגוע בוודאות בבניין חשוב ומוגדר ולהחריב אותו על יושביו. טיל כזה הוא מכפיל כוח ושקול לעשר רקטות לא מדויקות. בנוסף, לחזבאללה יש כ- 2,000 טילים כבדים ארוכי טווח שמגיעים גם לדרום הארץ, חלקם כבר מדויקים. הטילים מבוזרים ומוסתרים; ואין יכולת לפגוע במרביתם, בטרם ישוגרו.
להלן תגובתי על דברי גורן:
1. את רוב סוללות הטָקָ"א (טילי קרקע־אוויר) של המצרים, שעשו שמות בחיל האוויר שלנו בימים הראשונים של מלחמת יום כיפור, השמידו כוחות היבשה לאחר שצלחו את התעלה לגדה המערבית בתוך מצרים. לא חיל אוויר השמידן, כפי שטען גורן. לאורך כל ימי הלחימה לא ניתן כל סיוע אווירי לכוחות היבשה, ובוודאי בזמן צליחת התעלה, כפי שטוען גורן.
[בתמונה משמאל: האלוף במילואים רן גורן; הצילום הועלה לויקיפדיה ב-2004 ע"י רן גורן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
בהרצאה שנתן ב–15.9 תא"ל (במיל') יפתח ספקטור (ביד לבנים בנתניה), ששימש בין היתר ראש מחלקת המבצעים בחיל האוויר ומפקד בסיס תל נוף, הוא טען — בניגוד לדברי גורן — ש"סיוע חיל האוויר לכוחות היבשה במלחמת יום הכיפורים היה אפסי, לא היה שום אימון והכנה לפני המלחמה לשיתוף פעולה בין חיל האוויר לצבא היבשה. גם אם חיל האוויר לא היה מפעיל שום מטוס במלחמת יום הכיפורים היתה התוצאה בקרב היבשה אותה התוצאה".
שיתוף הפעולה בין חיל האוויר לחילות היבשה במלחמות ישראל הפך להיות אות מתה, זה פשוט לא עבד. זה לא פעל גם בלבנון. העדר הסיוע חיל האוויר לכוחות היבשה — שהוא משימתו השלישית של חיל האוויר — איפשר לפגוע לאויב לפגוע באופן חמור בכוחות היבשה שלנו.
[בתמונה: לא חיל אוויר השמידן, כפי שטען גורן. לאורך כל ימי הלחימה לא ניתן כל סיוע אווירי לכוחות היבשה, ובוודאי בזמן צליחת התעלה, כפי שטוען גורן. התמונה: WIKIPEDIA]
2. לדברי גורן, במלחמת לבנון השנייה הפסקת שיגור הרקטות קצרות הטווח על יישובי הצפון לא היתה כלל משימתו של חיל האוויר. דברים אלה הם בריחה מאחריות, ומגלמים בדיוק את מה שאמר ספקטור בדבר חולשת הסיוע של חיל האוויר ליבשה במלחמות ישראל. הרקטות ששוגרו גרמו לחצי מיליון תושבים לנטוש את בתיהם. האם יעלה על הדעת שחיל האוויר לא יפעל לסיוע לחילות היבשה, בעיקר במצבים שבהם כוחות היבשה מתקשים למלא את משימתם?
3. לדברי גורן, ממשלת ישראל לא תשגר כוחות קרקע חדשות לבקרים כדי לעצור את הרקטות מעזה, כי יש רגישות גדולה מאוד לאבידות, ולשם כך יש לנו את חיל האוויר. אבל בניגוד לעמדתו, כוחות היבשה צריכים להיות מאומנים לפעולות כירורגיות בנקודות קריטיות לאויב, שיפעילו לחץ על מנהיגי הטרור. בשל התפישה שיש למנוע אבידות בכל מחיר, הפסיק צה"ל להפעיל את כוחות היבשה בסבבים מול עזה באופן מוחלט; התנהלות זו מנוונת את צבא היבשה.
לחיל האוויר אין שום יכולת לעצור לבדו את שיגור הטילים, רק שילוב נכון ושיתוף פעולה בין יבשה לחיל האוויר יש בו כדי להשיג את התוצאה הרצויה. היות שקיים חוסר איזון מוחלט בחלוקת התקציבים והאיזונים בין חיל האוויר ליבשה, נוצר מצב שצבא היבשה נשחק עד דק ומותיר את המערכה לחיל האוויר בלבד אף שאינו מסוגל להביא את התוצאות הנדרשות.
4. לדברי גורן, הפעילות האווירית, החשאית והגלויה, הגבילה במידה רבה את התבססות האיראנים בסוריה, עד שהמשטר האיראני שקל להסיג את כוחותיו הביתה. אלמלא פעולות חיל האוויר, היו כוחות "משמרות המהפכה" יושבים היום על גדר הגבול ברמת הגולן.
אלא שהמשטר האיראני מעולם לא שקל להסיג את כוחותיו הביתה, והוא ממשיך להתבסס בסוריה על אף הפצצות חיל האוויר. מיליציות שיעיות, אוהדי האיראנים, פרוסות בקרבת הגבול לרמת הגולן.
5. גורן וידלין הביעו התנגדות נחרצת להקמת חיל טילי קרקע־קרקע (טק"ק). תפקיד טילי קרקע־קרקע הוא לפעול במקומות שבהם חיל האוויר לא יכול לבצע את משימותיו בכלל, או אינו יכול לעמוד בלוחות זמנים סבירים (בשל איום טק"ק האויב), בשל פגיעה במסלולי ההמראה, במטוסים ובדָתָ"קים (דירים תת־קרקעיים שבהם מטוסי קרב מוגנים מהפצצות). ירי טק"ק הוא מהיר בהרבה ומסוכן פחות מהפעלת מטוסי קרב.
6. מערך ההגנה האווירית שעליו מדבר גורן כולל את המרכיבים הבאים: טילי "חץ" (כל טיל עולה שלושה מיליון דולר), טילי "שרביט קסמים" (כל טיל עולה כמיליון דולר) ורקטות "כיפת ברזל" (עלות כל רקטה קרוב למאה אלף דולר). אין לישראל יכולת כלכלית להחזיק מלאים מספיקים ללחימה ממושכת. לשון אחר, מערך ההגנה האווירית שלנו יפסיק לתפקד בתוך זמן קצר ויותיר את העורף הישראלי להתקפות טילי האויב ללא כל מענה; כידוע, לחיל האוויר אין פתרונות.
7. לטענת גורן, על כוחות היבשה להתאים עצמם לשדה קרב העתידי. לקיים בו כשירות גבוהה, כדי שיצרו איום מרתיע "עם כיסוי", וכאשר יופעלו, יעשו היטב את עבודתם. לשם כך יש להקצות את המשאבים הדרושים לכוחות היבשה באופן שקול ומבוקר.
תגובתי: זו בדיוק הבעיה שעליה אני מדבר. כיום ניתנת עדיפות מוחלטת להקצאת המשאבים לחיל האוויר, ללא איזון נכון בין החילות האחרים. הקצאה זו גוררת חוסר משאבים לקידום צבא היבשה על פי התוכנית הרב־שנתית של הרמטכ"ל אביב כוכבי, "תנופה".
8. אי־אפשר לנצח מלחמות בלי להפעיל כוח יבשתי ובלי אבידות. והרצון להימנע מאבידות בכל מחיר, שעליו מצביע גורן, מביא את צה"ל ואת הממשלה להימנע מהפעלת צבא היבשה. אי־הפעלת צבא היבשה מסבה נזק חמור למוטיבציה של הלוחמים והמפקדים, ופוגעת ברוח הלחימה. הלוחמים חשים שלא סומכים עליהם. מצב זה מבריח את הטובים מצבא הקבע. לו הפיקוד הבכיר של צה"ל היה מתנהג כך במלחמות ישראל הקודמות, לא היינו חיים פה היום. החשש מאבידות, הרפיסות, חוסר היוזמה והחשש להפעיל את כוחות היבשה יביאו את צה"ל ואת אזרחי ישראל במלחמה הבאה לאבידות כבדות יותר.
[בתמונה: אי־אפשר לנצח מלחמות בלי להפעיל כוח יבשתי ובלי אבידות... התמונה באדיבות במחנה, אתר צה"ל]
לסיכום: אי אפשר להמשיך ולבסס את הביטחון של ישראל בלעדית על היכולת של חיל האוויר. יש להקים במקביל חיל טילים, לשפר את יכולת צבא היבשה, ולשפר משמעותית את יכולת ההגנה על העורף.
ישראל חייבת לשלב מערכות לייזר להגנת העורף, ולהחיות מיידית את מערכת הלייזר "סקייגארד", שמערכת ההדגמה שלה, ה"נאוטילוס", פותחה לפני יותר משני עשורים ביוזמת ישראל ובשיתוף עם ארה"ב. מערכת ההדגמה עברה סדרת ניסויים מוצלחת (100% יירוט בסדרה של 48 יירוטים). מערכת הסקייגארד היתה מוכנה לייצור לפני יותר מעשור, אולם ישראל התעלמה ממנה, ומן המציאות שהשתנתה לנגד עינינו.
הודעת התנועה לאיכות השלטון
אחרי עשרות שנים בהן שירת בשריון בגבורה, כיהן למעלה מעשור כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 כתב דוח מקצועי שנסמך על שורה ארוכה של בדיקות וניתוחים שעשה יחד עם הצוות שלו בשטח, ובו ביקר את מוכנות צה"ל למלחמה. המערכת הצבאית התנגדה לביקורת, אך בריק ממשיך להאבק על מוכנות צה"ל, ולשמירה על ביטחונה של ישראל
יצחק בריק זכה לאות אבירי איכות השלטון בקטגורית הרשות המבקרת.
[התמונה שותפה ברשתות החברתיות ע"י התנועה לאיכות השלטון. צילם: יונתן זינדל. פלאש 90]
[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
ידלין וגורן הם לשעברים.
השאלה הקריטית היא האם התחלף הדיסקט בראשם של מקבלי ההחלטות ששולטים נכון להיום במערכת הביטחון, ואם כן האם זה מתורגם לעבודה יעילה בשטח כמענה לאתגרים הכבירים בפניהם אנחנו נמצאים.
אין ספק שאנחנו בפיגור דרמטי (וגם ארה"ב ידידתנו בפיגור דרמטי אחרי רוסיה ואפילו אחרי חלק ממה שקורה באיראן, כן אפילו אחרי איראן).
עוז לתמורה מהירה בטרם פורענות.