[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

*  *  *

בני גנץ העניק ברוב טובו ראיון לעיתון הסעודי: "א-שרק אל-אווסט"; וסיפק, לתלמידי ולי, מקרה בוחן מצוין נוסף לשיעורים במשא ומתן ובמבוא לאסטרטגיה;

ולא. זה לא שיחה בהקשרים פוליטיים. להיפך. בואו נניח לצורך ההמחשה, ש:

• יש קונצנזוס לאומי שצריך לאפשר לפלסטינים קיום לאומי מכובד;
• ושבני גנץ הוא עודנו מנהיג של מפלגה גדולה והוא יהפוך לראש ממשלה בבחירות הבאות;
• ובואו נניח שהאג'נדה שלו היא באמת – הפלסטינים תחילה; והוא עומד לזכות בבחירות הבאות ולחדש את המשא ומתן.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן]

המיקוד שלנו הוא באסטרטגיית המשא ומתן של גנץ או ליתר דיוק; בהיעדר האסטרטגיה ובהיעדר ההבנה האסטרטגית שלו; ומחיריה הפוטנציאליים.

[תמונתו של בני גנץ משמאל היא צילום מסך]

תקציר הריאיון שנתן גנץ ל"א-שרק אל-אווסט" הוא זה:

• יש מקום בירושלים גם לבירה פלשתינית";
• הטווח של החלת הריבונות הישראלית לא יהיה בהכרח 30% וניתן לצמצם אותו מאוד;
• אנחנו רוצים של'יישות הפלסטינית' יהיה מרחב גיאוגרפי הולם שיאפשר חיים נוחים ללא מכשולים...
• מה שאנחנו מבקשים הוא ביטחון (רק ביטחון. למה? נחלת אבות זה לא, לפחות, נושא שאפשר להרוויח עליו נקודות במשא ומתן?). אנו זקוקים לנקודות אסטרטגיות לצורך הביטחון. כמובן שאפשר לדבר על חילופי שטחים...  מה שחשוב הוא להשאיר את התהליך חי (זה מה שחשוב? באמת?)".

[היוצרת: Paula Rego. התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Pedro Ribeiro Simões לאתר flickr]

עתה גנץ הולך (יחד איתנו) למשא ומתן. על מה יתדיינו?

לא צריך להידיין תגידו. הודענו מה הם יקבלו וזהו. יקבלו, לא יתמקחו, ויתנהגו יפה, ויחתמו? באמת? כך היינו נוהגים במקומם? אין דבר כזה. אנחנו בבזאר של המזרח התיכון ובכל משא ומתן יש מסחר הגון.

אנחנו כבר מכירים את דפוס ההתנהלות הערבי (החכם, יש לומר) ממשאים ומתנים קודמים. לפיו, כל הצהרה של פוליטיקאי מסמנת קו התחלה רחוק יותר עבורם לתחילת ההידיינות.

מתבכיינים על ביטחון ומזלזלים במורשת שהיא עיקרון ברזל באזורנו; והכי חשוב זה "להשאיר את התהליך חי..." אם זה הכי חשוב נצטרך הרי לשלם על זה. מי שרוצה ש'התהליך יחיה' חייב להפגין אדישות לגבי עצם קיומו...

ואחרי שגנץ נתן כבר בשמנו הכל במחי ראיון תקשורת אחד, על מה יוכל להתמקח עם הפלסטינים? מי מתחיל משא ומתן מהסוף?

אם הייתם בעלים של חברה עסקית והמנכ"ל שלה היה מתנהג כך, מה הייתם עושים לו?

אבל זה המקום להרגיע את בני גנץ. אתה בחברה טובה. חלמאות אסטרטגית ישראלית היא תכונה משותפת לראשי הממשלה רבים שלנו בעבר

נביא דוגמה – אחת מיני רבות - מהעשור הקודם - מאריאל שרון (ראו תמונה משמאל) וההתנתקות בקיץ 2005; אחרי שלקחי המשאים ומתנים לשלום, כולל אוסלו, כבר אמורים היו להילמד...

באותם הימים של ערב ההתנתקות, הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל הייתה מצוינת בעקבות הצלחת המאבק המזוין בפלסטינים; ועוצמתה היחסית הייתה גדולה יותר מזו של הפלסטינים.

[תמונתו של אריאל שרון משמאל ההיא נחלת הכלל]

ארצות הברית של לפני המשבר הכלכלי ב- 2008, הייתה מוכנה לשים הון כסף בתמיכה במהלך שהוא פרי יזמתה; וכך גם האיחוד האירופי ומדינות ערב העשירות, כמו סעודיה, שגם הציעה. הצעה "אמריקנית" לפינוי נצרים לבדה יכולה הייתה להיות מנוף שמזרים למדינה כסף רב; שיכול היה "להקפיץ למעלה" את פיתוח דרום הארץ (בהרבה תבונה, ניתן היה גם לנצל את האירוע והכסף, גם כמנוף להסדרת בעיית קרקעות הבדואים).

כל זה ירד לטמיון מרגע שהכריז אריאל שרון על ההתנתקות. מאותו רגע, מדוע שישלמו הגויים על מה ששרון נתן בחינם?

[להרחבת המושג: 'לגיטימציה בינלאומית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן]

[בתמונה: נצרים, גוש קטיף: מדוע שישלמו הגויים על מה ששרון נתן בחינם?... צולם ע"י דניאל ונטורה. התמונה הועלתה לויקיפדיה מפיקיוויקי קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

וכשנושאים ונותנים עם פלסטינים, אי אפשר לבטל את סוגיית הכבוד; שהרי, מוסלמים נוטים לזלזל באלה שאינם שומרים על כבודם; ואדמה היא קדושה; ומי שמוותר על אדמתו, במחי ראיון עיתונאי, אינו ראוי בעיניהם לכבוד; ומי שמוותר במחי יד על נחלת אבות; ומודיע שהבעיה שלנו היא ביטחון בלבד נתפס כפחדן ובצדק; ועם מי שאין לו כבוד לא עושים הסכמי אמת. רק סוחטים עוד ועוד כי הוא סחיט (יש לנו חברים ערבים חדשים עכשיו באזור המפרץ. תשאלו אותם...).

משך שנים משתמשים הפלסטינים בישראלים מלאי רצון טוב כאידיוטים שימושיים להשגת מטרותיהם אבל בזים להם וצוחקים עליהם מאחורי הגב. זו דרך אפקטיבית, להגיע למשא ומתן?

נציין במאמר מוסגר, כי לא הטחתי בגנץ כינוי גנאי חלילה. המושג אידיוטים שימושיים הוא מונח רווח במדע המדינה. הוא נטבע ע"י לנין במהפכה הקומוניסטית; ומשמש מאז כינוי לאנשים תמימים, שדבקותם בערכים מנוצלת להשגת מטרות זרות על ידי מניפולטורים.

ושוב, כמידי כל שיחה כמעט, אקנח בשירם של עלי מוהר ואריק איינשטיין, על זה שמנהיגים ישראלים רבים מידי לא לומדים שום לקח, ואין להם שכל גם להצטער; למרות שההשלכות של היעדר החשיבה האסטרטגית טופחות על פנינו, שוב ושוב.

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אידיוטים שימושיים', לחצו כאן]

אז בני גנץ ביזה את עצמו – ממש כך! - בעיני אלה שהוא מבקש להיטיב עימם; אבל לפחות תרם לנו מקרה בוחן נוסף להשכלה אקדמית, שמן הסתם נמשיך לא להטמיע.

לשיחה המוקלטת:

[לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ההתנתקות ותוצאותיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• • פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
  • פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
  • פנחס יחזקאלי (2020), משא ומתן באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/4/20.
  • פנחס יחזקאלי (2019), ההתנתקות והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/8/19.
  • פנחס יחזקאלי (2019), אידיוטים שימושיים, ייצור ידע, 9/3/19.