[בתמונה: יצר לב האדם רע מנעוריו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי socialneuron לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

המזמור פותח בהצהרה שדויד הוא "עבד ה'": א לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְהוָ֬ה לְדָוִֽד ׃

שני אנשים זכו לתואר המכובד "עבד ה'": משה ויהושע. והינה, המזמור מעלה את דויד לרמה כה גבוהה של קרבה לה'. זה לא במקרה ואחזור לכך בסוף המאמר.

מיד לאחר ההכרזה הראשונה, פונה דויד לתוך עצמו. אם בפרק הקודם דיבר דויד על הקרובים אליו שהם אויביו הקשים להם הוא נזקק לעזרת ה', הרי שכאן מופיע אויב חדש, קרוב עוד יותר, השוכן ממש בתוכו: ב נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע לָרָשָׁע בְּקֶ֣רֶב לִבִּ֑י אֵֽין־פַּ֥חַד אֱלֹהִ֗ים לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃

.

הרשע, השוכן בקרב ליבי אומר דויד, אין פחד אלוהים לנגד עיניו. מעניין שכאן כתוב "אלוהים" – התחיחסות כללית לישות או ישויות עליונות ולא התיחסות פרטנית לה' הספציפי שלנו.

[בתמונה: הרשע, השוכן בקרב ליבי אומר דויד, אין פחד אלוהים לנגד עיניו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Sammy-Williams לאתר Pixabay]

ומיד נזכרתי בדבר ה' לאחר המבול, בראשית פרק ח': כא וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹסִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃

ה' נשבע שיותר לא יביא קללה על הטבע בגלל האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. כמו בפרק שלנו, הרע שוכן בלב של האדם. והוא שוכן שם מנעוריו.

מה פירוש "מנעוריו"? מתי נגמרת הילדות ומתחילה הנערות? מתי האדם כבר לא תינוק תמים ומהו היצר הרע התופס מקום בליבו בנעוריו, ונשאר אתו עד מותו, נלחם בטוב שגם הוא נמצא שם?

אני חושב שמדובר בגאווה, והמזמור הזה מחזק דעתי זו. רבים חיברו את "יצר לב האדם הרע מנעוריו" עם יצר המין ועוסקים באינסוף איסורים וציוויים כדי לרסן אותו.אבל דווקא באותו פרק, לאחר המבול, רגע לפני הטרוניה על יצר האדם הרע מנעוריו, מצווה ה':

טו וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר ׃ טז צֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ ׃ יז כָּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ ֯הוצ֣א אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃ אף מילה על מגבלה על יצר המין של הזוגות היוצאים מהתיבה.

[בתמונה: אף מילה על מגבלה של יצר המין של הזוגות היוצאים מן התיבה... המקור: Simon de Myle - Sotheby's Paris. התמונה היא נחלת הכלל]

ומה התנאי שה' מציב שלא יקלל את הטבע על יצר האדם הרע: כב עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃ שישמור על מחזור העונות בטבע!

זה מוזר.

אבל אם נחשוב על הגאווה, על היצר של האדם לשנות את הטבע, להנדס אותו, לזלזל בשמירה עליו, תחת ההנחה, שלכל בעיה ימצא האדם איזה פתרון טכנולוגי / מדעי, הרי שהיצר - הרע מנעוריו - שוב חוזר; וברור שהוא הגאווה, היהירות, המחשבה שהאנושות יכולה לשלוט בטבע.

ובפרק שלנו, אחרי מסע שלם של נאום הרע שבלב, את תשובת הטוב הבוטח בה', מסכם דויד בפסוק המסביר את יחסו לעצמו: יב אַל־תְּבוֹאֵנִי רֶ֣גֶל גַּאֲוָ֑ה וְיַד־רְשָׁעִ֗ים אַל־תְּנִדֵֽנִי ׃ יג שָׁ֣ם נָפְלוּ פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן דֹּח֗וּ וְלֹא־יָ֥כְלוּ קֽוּם ׃

עם הכל אני אתמודד רק אם אצליח להימנע מהגאווה. מפגיעתו לא אוכל לקום.

מסתובבים במחוזותינו מנהיגים, מנהלים, רבנים, מנהיגי ציבור ועוד, שכדאי שיקטינו מעט את יצר הגאווה שבליבם וביטחונם שהם יודעים מה נכון, מה טוב לאחרים, מה פועלו של ה' בעולם, ועוד מיני דברי רהב שאפילו דויד, הזוכה כאן לתואר שאין גבוה ממנו לאדם מאמין, "עבד ה'", ידע לזהות בתוך עצמו ולהילחם בו.

יש שיאמרו בהצלחה רבה ויש שיאמרו שלא. העניין הוא – המאבק. זו המידה האנושית החשובה. המאבק בגאווה!

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]