[מקור התמונה המקורית: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]
ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".
* * *
"אינני מקנא בגנץ. "ניראה שדוחפים אותו כמעט בעל כורחו, כמו גלדיאטור רומאי, להיכנס לזירה הפוליטית. כי מאד אנושי לחוש טוב שמחמיאים ורוצים אותך כול כך, ומוזיקה זו ערבה לאוזן, עד שאתה מתחיל להאמין שאתה ממש האיש בעל התכונות הנכונות להנהגה הכי מורכבת היום בעולם, אף שאתה אישית לא כול כך בטוח בזה.. (שותק כמו דג, נזהר לא לפלוט מילת שטות אחת שמיד יצלבו אותו בגינה). אבל מוכן להסתכן כדי לרצות את כול המחמיאים. מניסיון העבר לפחות, הנפילה בו תבוא. צר לי עליו."
מילים אלו כתבתי באתר הזה לפני שנתיים בדיוק תחת הכותרת "סינדרום גנץ" ( 26 דצמ 2018)
[למאמרו של ד"ר גדעון שניר: 'סינדרום גנץ', לחצו כאן]
אנו נמצאים היום בדיוק באותה נקודה, בה המערכת הפוליטית הישראלית מתפרקת לגורמים ולפניה 90 יום, בהם הפרודות הנעות אחוזי תזזית בחלל הפוליטי (המזוהם למדי, יש לומר), מחפשות חיבורים וקשרים חדשים, כדי לפחות לא להימצא מתחת לאחוז החסימה (מזל שהוא עדיין ברמה של 3.25%); ובשאיפה להיכלל באחד הגושים, כדי להוות כוח אלקטורלי פוטנציאלי בקואליציה מסוימת.
עד כה, שאיפתה של סיעה פוליטית כלשהי הייתה להיות מזוהה עם אחת משני הגושים העיקריים: ימין או שמאל; שהיא בעלת כוח סחיטה להשגת תגמולים שלטוניים לחבריה. עם הזמן, ראו שחקנים מכול קצוות הקשת החברתית - ימין קיצוני, ימין לאומי, שמאל קיצוני, שמאל ליברלי, מרכז שמאל, מרכז ימין, דתיים לאומיים, חרדים מזרחיים, אשכנזיים ועוד ועוד (נגמר לי האוויר) - עד כמה העסקנות הפוליטית הזו נושאת רווחים נאים, והצטרפו ל"ענף ספורט הפוליטי הלאומי" הזה.
עתה נוספה נישה נוספת תחת הכותרת "מפלגות אווירה": כאלו הנעים עם הרוח החברתית הנושבת - ומפריחה עלים המתרוממים וגורפים אחריהם את אלה שקצה נפשם במחול הטירוף הלאומי הזה - ומחפשים נואשות איזה עוגן פוליטי חדש להיאחז בו, לספק איזו תחושה של יציבות ושפיות, שאפשר להזדהות ולחיות איתה. הבלונים החדשים - שהתמלאו אוויר פסגות - מתחילים להמריא, כמו בפסטיבל השנתי של "כדורים פורחים" בדימונה. שמות כמו גדעון סער, בוגי יעלון, עופר שלח, רון חולדאי, גדי אייזנגוט, אבי ניסנקורן, מירב מיכאלי, נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ (רשימה חלקית נכון לשעה זו).
סביר למדי, שחלק מהבלונים האלה יתפסו "רוח" ואף יתרוממו, אך לרובם יתמעט האוויר החם; והם יתרסקו על קרקע המציאות. ברי המזל הטוב ייטמעו באחת המפלגות הגדולות; ולא נודע כי באו אל קירבם - וכך צריך להיות! רק חבל על הזמן, האנרגיה והכסף שבוזבזו לריק.
לפנינו 90 ימים של אי ודאות פוליטית; אבל בצידה, תרומה לא מבוטלת של חידוד אידיאולוגי שאין לזלזל בחשיבותו. אף שלמדנו שברוב המיקרים אין קשר ישיר בין אידיאולוגיה טרום בחירות; ובין התנהלות מדינית שלאחריה - היא בכל זאת נדרשת, כדי שניתן יהיה לבוא למפלגה בטענות. אחרת, ממה תתפרנס התקשורת? כפי שאמר לי פעם כתב מדיני ידוע ברגע של גילוי לב: "אנחנו בתקשורת, מחפשים כול הזמן מלך להמליך, וברגע שהוא מוכתר, אנחנו עושים הכול כדי להפיל אותו.."
נ.ב. ניתן לזהות התפתחותה של תעשייה חדשה: המצאת שמות אטרקטיביים למפלגות החדשות. כבר יש רשימת המתנה. מומלץ להזדרז, יש גבול לכוח היצירתיות בתחום...
[להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'יצירתיות', לחצו כאן]
