[בתמונה: חסן נסראללה נואם... התמונה היא צילום מסך]
[לאוסף המאמרים על חימוש מדויק לכוחות היבשה, לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
ב- 27 בדצמבר 2020 חזר חסן נסאראללה למסכי הטלוויזיה עם שני מסרים מיוחדים עבורנו:
- האחד: בתוך שנה ולמרות משבר הקורונה והמשבר הכלכלי חברתי של לבנון; הוכפלה כמות הטילים המדויקים שבידי חיזבאללה.
- והשני: אין מטרה חשובה במדינת ישראל גם לא הדרומית ביותר שאנחנו החיזבאללה לא יכולים כעת לפגוע בה.
אני ממליץ להאמין לדבריו. בתחום הרקטות והטילים יש לו, למנהיג החיזבאללה, מוניטין טוב.
משמעויות:
1, כפי שהערכנו בעבר הטילים המדויקים הם הסיכון הגדול ביותר למדינת ישראל ולצה"ל; והחיזבאללה ופטרוניו מאיראן, למרות משבר הקורונה, עושים כל מאמץ כדי להגדיל את המספר והאיכות של מאגרי הטילים המדויקים שברשותם.
2, נראה כי כעת, מספר הטילים המדויקים הכבדים - להם ראש קרב במשקל של כחצי טון ויותר - שברשות החיזבאללה גדול; וההתעצמות שלהם נמשכת במרץ וללא הפרעה.
3, נראה כי לחיזבאללה יש כעת גם מאגרים של טילים מדויקים כבדים וארוכי טווח; טילים, שהטווח שלהם מגיע גם לדרום הארץ. אני יכול לשער שמדובר בטילים מסוג זולפיקר שהטווח שלהם כ 700 ק"מ ולהם ראש קרב במשקל של כ 700 ק"ג:
[בתמונה: טילי זולפיקר בסוריה. נלקח מאתר 'רוטר']
אז מה עושים?
הכל היה צפוי אין כאן הפתעות. צריך לפעול מדינית וביטחונית כדי לסכל את ההתעצמות של החיזבאללה; ובמקביל, לפתח אמצעים ודרכים כדי לנטרל את העצמה הזו.
יש פתרונות טכנולוגיים בתחום אלקטרו אופטי, חלקם בשלבי סיום ניסויים וחלקם כבר מבצעיים.
אלי בר און מכיר את הטכנולוגיה ולשם הוא מכוון – במילים אחרות הוא אומר לכל העוסקים בתחום הבטחוני שלשם אנחנו נגיע, פחות ברזלים שיעופו מעל הראש – והוא צודק.
אין ספק שגם נחטוף בעורף ולשם כך אנחנו מקפידים תמיד לשמור על מוגנות במבנים, בתרגולות ובמערכי חירום, אך יחד עם זאת יש לנו עוצמה אש גדולה מאוד, מדוייקת מאוד ובנק המטרות שלנו מתעדכן על 24/7 וגם תוך כדי לחימה.
במצב לחימה מול אוייב, כל אוייב שיאיים על ביטחון המדינה בצורה מיידית, ישראל קודם תוקפת ואח"כ מדברת. כך גם צריך להיות.
זו ההרתעה שלנו ואת הנשק הזה לא נוכל להניח בצד, גם לא בעת שלום.
בתגובה ל-ליאור, אין מה לפחד ממצב קיים, כמו שאמרת הכל ידוע, ארגוני הטרור סביבנו ומשטרים תומכי טרור כמו באירן, טורקיה וקטאר ימשיכו להסיט, לסבסד, לתמוך ולתת מקום מבטחים למחבלים כנגד ישראל. אז עד שייפלו משטרים אלה, אנחנו נלחמים בהם בכל המישורים, אם בחליפות ואם במדים, יש לנו הצלחות בעניין הזה וב"ה ביטחון ישראל לנצח יישמר.
בתגובה ל-יעקב גזית, כל כך הרבה מילים חסרות תכלית.. מה קשור בדיקת תו"ל? ולהגדרת מלחמה רב-זירתית ביבשה – "גבול לבנון/גולן/עזה"? – יש גבול מול לבנון, מול סוריה ומול מצרים – גולן הוא לא גבול, גולן הוא איזור, חלק בשליטת סוריה, חלק בשליטת ישראל וכך יישאר, יותר מזה, אם סוריה תמשיך באיומים ובטרור היוצא ממנה וזה יגיע למצב מלחמה ישירה, גם בגולן הסורי יונפו דגלי ישראל וגדר הגבול תבנה הרבה יותר קרוב לדמשק.
המב"מ משהה התממשות איומים אבל לא מונע ולא מבטל.
ניראה שהמב"מ קרוב מאד למיצוי.
כעת השאלות:
1. מי יפתיע את מי וייקח יוזמה התקפית? אנחנו אותם או הם אותנו?
2. מי יותר קרוב לנשק שובר שויון, הגנתי או התקפי?
האם אנחנו נוכל לשדרג את היכולות ההתקפיות של צה"ל בזמן קצר? כרגע נראה שחוד החנית הצה"לי מתחיל לאמץ את הגישה המשולבת ואת הטכנולוגיות החדשות, אבל ההכשרה והאימון של הכוחות הללו נמצאים רק בתחילת הדרך והחילחול לשאר הצבא ייקח עוד זמן רב.
האם נוכל לשדרג את היכולות ההגנתיות בזמן קצר, למצוא ולהטמיע את החומה שתבטל את היתרון של הצד השני בהקשר כמות ואיכות הרקטות והטילים (תמ"ס)?
כתלות בתשובות לשאלות אלו, בהחלט ייתכן שהגיע הזמן ליזום מהלך יזום נרחב. שאלה של תזמון.
אם מדובר בבדיקת התו"ל והטכנולוגיות החדשות בשטח ןצבירת נסיון, אולי מוטב לנסותם קודם בעזה. לנטרל או להפחית מאד סיכון מגזרה אחת, מבודדת. אח"כ לעבור למהלך יזום רחב יותר.
האתגר של מלחמה רב-זירתית לא פשוט בכלל (עזה, לבנון, סוריה, עיראק, תימן, איראן; ביבשה – גבול לבנון/גולן/עזה, בעורף, בים, בתת-קרקע, ברחפנים ובאוויר…. כל כך הרבה זירות, מאד מורכב). לכן אם ניתן להוריד או לצמצם איומים לפני המהלך הגדול, יש מקום לשקול.
נו אז מה??.הפחדת את מדינת ישראל…אין עליך! הרי כולם יודעים שנגד המוסלמים עובד דבר אחד בלבד! אדמה חרוכה!!!!אז מה בדיוק הסיפור שלך???