.
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
חברה טכנולוגית מודרנית אינה יכולה לפעול ללא חשמל. אבל, איך לייצר אותו? הנושא הזה עדיין אינו מצוי במרכז תשומת הלב הציבורית, סביר שבקרוב יהיה. בתחום זה, חלו לאחרונה התפתחויות חשובות; שתהיה להן תרומה גדולה לאיכות הסביבה ולתלות המטרידה בספק החשמל. במשפט אחד: משק החשמל חייב לעבור מריכוז לביזור!
למדינות מאוימות בטילים מדויקים כמו מדינת ישראל יש בהתפתחות הטכנולוגית שתתואר כאן, גם יתרון ביטחוני לא מבוטל, שיבטיח שלא ניתן יהיה להשבית לנו את החשמל במספר טילים מדויקים (כמו שעשינו אנחנו לאחרים בעבר...).
בעבר - וחלקית גם היום - הפקת חשמל מתבצעת בתחנות כוח גדולות מעטות, שממוקמות צמוד לחוף ובקרבת ערים גדולות. בתחילה הן הופעלו ע"י נפט (רידינג ת"א, רידינג חיפה ואשכול באשדוד). התחנות צמודות לחוף, כיוון שהן חייבות מים רבים, כדי לקרר את המתקנים בהם מיוצר הכוח החשמלי.
לאחר התייקרות הנפט הגדולה שהתחוללה לאחר מלחמת יום הכיפורים 1973, הוקמו בארץ שתי תחנות כוח ענקיות שמופעלות ע"י פחם (זול מהנפט): האחת בחדרה והשנייה באשקלון.
לתחנות הפחם מעגני פריקה מיוחדים עבור מיליוני הטונות של הפחם הנדרש להם לצורך הפקת החשמל. היו שנים שכ 70% מהביקוש הכולל לחשמל סופקו באמצעות שתי התחנות המזהמות מאוד הנ"ל.
בהמשך, לאחר שהתגלו בים התיכון מאגרי הגז הטבעי הגדולים, הוקמו בארץ מס' תחנות קטנות יותר אך עדיין גדולות יחסית, תחנות שמופעלות ע"י גז טבעי והם פזורות בעומק הארץ. להפקה באמצעות גז טבעי יתרונות ובהם:
- אין צורך במים; ולכן, אין צורך לגזול מהאוכלוסייה חלקים ניכרים של חוף יקר. גם הניצולת שלהם גבוהה בכ- 50%; וגם אין צורך במאגרי פחם ענקיים; ובסילוק של מיליוני הטונות של אפר הפחם.
- מהבחינה הכלכלית, התחנות שמופעלות ע"י גז טבעי כמעט ואינם נדרשות לכוח אדם. כלכלית זו הדרך הזולה יותר להפקת חשמל.
אז המערכת שלנו כבר אינה נשענת יותר על שני אתרים מרכזיים; שבהם מיוצר הכוח החשמלי, שבלעדיו אין חיים. אנחנו כעת מייצרים את חשמל הדרוש לנו ב- 15-10 אתרים.
כעת אנחנו יכולים - ולדעתי חייבים - לעבור לשלב הבא. הטכנולוגיה קיימת ויציבה והיא מתחילה להיכנס לשימוש בעולם. מיקרו תחנות כוח שמופעלות באמצעות גז טבעי:
[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]
[לכתבה המלאה של ליאור גוטמן ב'כלכליסט', מ- 2018, לחצו כאן]
המדובר בתחנות כוח זעירות, גודל של משאית, בהספק של 12-3 מגה ואט. תחנות שמחוברות לצינור של גז טבעי וממוקמות בסמוך לישובים קטנים, ובתוך שכונות מגורים בערים הגדולות. הן מופעלות מרחוק; הזיהום הסביבתי מהם זניח; אין כל צורך בארובות ענקיות, השטח הנדרש להפעלתן זעיר; והעיקר, הן משחררות אותנו מהתלות בספק מונופוליסטי כחברת החשמל. התחנות מופעלות ע"י זכיינים ומספקות את החשמל לשכונה או לישוב הקטן או לאזור התעשייה וכד'. זה הפתרון הנכון מהבחינות הכלכלית, המטרד הסביבתי, זיהום האוויר; וגם מהבחינה הביטחונית.
ואם תהיה תקלה?
אז נקבל חשמל ממערכת גיבוי או מתחנה סמוכה או מחברת החשמל שתהיה חברת גיבוי.
[לכתבה המלאה של דניאל שמיל בגלובס, מ- 2019, לחצו כאן]
בנוסף חייבים לקדם עוד ועוד את הפקת החשמל מהשמש והרוח. גם שם, הפקת האנרגיה החשמלית - שבה נדון במאמר אחר - היא מבוזרת.
