[בתמונה: אהבת אריות בשמורת הסרנגטי. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Sponchia לאתר Pixabay]

מיכאל (מיקי) ארבל (ראה צילום משמאל; הצילום הוא רכוש המחבר) הוא איש משרד החוץ ותיק בדימוס. הוא הצטרף למשרד החוץ כצוער ב-1975, ומאז ועד 2013  עשה תפקידים שונים כדיפלומט מן השורה, הן בארץ והן בעולם, שירת במדינות אירופה, בארה"ב ובאפריקה

ארבל הוא אגרונום (B.Sc Agr) וטכנולוג מזון (תואר שני) בהכשרתו האקדמית. הוא התמחה בתחום יחסי הכלכלה והסיוע הבינלאומי של ישראל בארצות חוץ. שימש מספר שנים מנהל מחלקת ההדרכה של המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי (מש"ב), ומדריך מטעם משרד החוץ במכללה לביטחון לאומי של צה"ל..

תפקידיו האחרונים היו ראש נציגות ישראל בפלורידה-מיאמי בארצות הברית; ושגריר בחוף השנהב, במאוריטניה ובקמרון.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף. 

*  *  *

בנסיעה במישורי הסרנגטי יש חוקים של עשה ואל תעשה. יש אזורים שבשום פנים ואופן אסור לרדת משבילים מסוימים, אסור בהחלט לרדת מהרכב, ושצריכים פיפי אז יש בעיה...

מי שמחפש אריות לא יתאכזב, הם נמצאים די בשפע... לראות אריות בצייד או רודפים אחרי טרף זה לא שכיח... האמת, שלי לא יצא לראות. אנחנו היינו בחודש אפריל; שאז, העשב צומח גבוה – כחצי מטר ואפילו מטר גובה. זה אומר, שלא קל לראות טורפים בעבודה...

יום אחד, המדריך שלנו קיבל הודעה בקשר הטלפוני על מיקום של זוג אריות שכנראה נמצא בירח-דבש. הגענו למקום, ואכן מצאנו זוג אריות שכובים על העשב הגבוה, מתגפפים לסירוגין, נוגעים ומגלים חיבה האחד לשני...

אפשר לשאול: איך יודעים? התשובה היא שרואים ואי אפשר לטעות... פשוט מקסים... אני צילמתי כל הזמן; ושמרנו על שקט, כדי לא להפריע; ומסתבר, שהאריות עסוקים בשלהם וכמעט לא שמים עלינו... מדי פעם בעל הרעמה החטיף מבט אלינו, אך הלביאה הייתה במצב שכיבה על הגב וקיבלה, בדרך כלל, בהנאה את הלטיפות...

המשכנו משם, וראינו מרחוק זכר בעל רעמה מרשימה, ולידו בת זוג. זיהיתי אותם בזום של המצלמה, עצרנו וצילמנו... הרעמה הייתה מרשימה ולא רק הרעמה... מה שהפתיע אותי זה ההבדל בגודל ביניהם. יש הבדל בין הזכר והנקבה, לא רק במבנה, אלא גם בהתנהגות וביכולות: היא יכולה לרוץ מהר יותר, היא קלה יותר, חכמה יותר ומיומנת בצייד טוב יותר. הצייד נעשה בשתי שיטות:

• התגנבות יחידים, המכוונת בעיקר לתפוס אנטילופות צעירות (ראו התמונה למטה);
• ציד בלהקה כנגד עדר, בתקווה לתפוס את הצעירים יותר, תוך תכנון וחלוקת תפקידים. כאן, לזכרים יש בהחלט תפקיד חשוב, הן בשל כוחם הפיזי והן בשל משקלם, שמאפשר, להפיל לקרקע את החיה הניצודה.

[בתמונה: התגנבות יחידים שמכוונת בעיקר לתפוס אנטילופות צעירות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 12019 לאתר Pixabay]

מי מתחיל את מלאכת החיזור? הנקבה! הם מקיימים ירח דבש כמה ימים, הולכים האחד על יד השני, ומקיימים מגע מיני עשרות פעמים ביום, בהפרשים 20 דקות בערך; וכל פעם 15 שניות בממוצע. שניהם נהנים ורוצים, אבל בעת הוצאת הפין שהוא בעל זיזים, זה מכאיב לה ואז היא קצת מתרגזת ורואים את זה... מבחינה פיזיולוגית, ההתפתלות מהכאב מסייעת לביוץ ועוזרת להפרייה.

הנקבה מגדלת, בדרך כלל, את הגורים. כשהם מתבגרים, הזכרים לא נשארים בעדר המקורי. הם מסתובבים בקבוצת זכרים, או נשארים בודדים; והחזקים מחפשים נקבה עם גורים, הורגים את הגורים, למרות שהיא נלחמת עליהם, ואחר כמה דקות היא נרגעת כשהזכר הגיבור מתקרב אליה והופך לבן זוגה...

המוות והאהבה דרים, מסתבר, ביחד...

הנה הסרטון לפניכם. צפייה נעימה!

.

.