פנחס יחזקאלי: תיאוריית הצללים של יצחק סמואל – האם היא רלוונטית?

[בתמונה: סמואל טוען כי הפן הרשמי הוא המתבלט כלפי חוץ, ואילו הפן הפוליטי הוא זה המצטנע. הוא ממשיל צמד התנהגויות זה לעצם מוחשי ולצל שלו, שמשנה את עוצמתו ואת צורתו... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Clard לאתר Pixabay]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

תיאוריית הצללים בפוליטיקה הארגונית היא התיאוריה של פרופ' יצחק סמואל, שעליה השתית את ספרו: המשחק הפוליטי, עוצמה והשפעה בארגונים, שראה אור ב- 2002, בהוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן; ועיקריה מפורטים במבוא לספר, בעמ' 24-17.

התיאוריה הזו היא, לטעמי, מעין תיאוריית אמצע - תיאוריית 'גם וגם' בין שתי תיאוריות מקוטבות שאותן מפרט סמואל בהקדמה לספרו: הגישה המכנית מול הגישה המערכתית להבנת ארגונים.

אתחיל כדרכי מהסוף ואקבע, כי היא למרות שהיא נלמדת ומדוקלמת על ידי אנשי ניהול ויועצי ארגון, היום אנחנו יודעים די כדי לקטלג אותה, כלא רלוונטית לתורת הארגון!

[להרחבת המושג: 'פוליטיקה ארגונית', לחצו כאן]

[בתמונה: התיאוריה הזו היא, לטעמי, מעין תיאוריית אמצע - תיאוריית 'גם וגם' בין שתי תיאוריות מקוטבות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ThomasPikolin לאתר Pixabay]

סמואל, כאמור, מציג שתי גישות קוטביות, שעליהן אמורה תיאורית הצללים לגשר:

הגישה האחת היא הגישה המכנית להבנת ארגונים, לפיה: לכל ארגון יש ייעוד מוגדר, המצדיק את עצם קיומו בחברה האנושית; וארגונים בנויים ומתפקדים בצורה מתוכננת ומתואמת, בהתאם לייעודם. הם מגדירים מטרות ומשימות; קובעים דרכי פעולה ומנווטים את עצמם באופן שיוכלו להתקדם בדרך הנכונה, שתוביל אותם להשגת ייעודם.

על פי גישה זו, ארגונים פועלים כמכונות מכוונות מטרה, בתכליתיות וביעילות; והעובדים פועלים לפי טובת הארגון ומכוונים להשגת מטרותיו!

הגישה השנייה היא הגישה המערכתית להבנת ארגונים: גישה זו מחפשת את המפתח להבנת המבנה ארגוני וההתנהגות הארגונית במאבק העוצמה במערכת מורכבת; ורואה בפוליטיקה הארגונית מושג זהה למאבק העוצמה.

[בתמונה משמאל: פרופ' יצחק סמואל. התמונה היא צילום מסך מסרטון היו-טיוב: "פרופ' יצחק סמואל"].

[הרחבה על ההבדלים בין הגישות, ראו במאמר: סוף “העידן המכני” להבנת ארגונים] [להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'יעילות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'מבנה ארגוני', לחצו כאן][להרחבה על מאבק העוצמה במערכת מורכבת, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פוליטיקה ארגונית', לחצו כאן] 

[התרשים: 'ייצור ידע']

עיקרי תיאורית הצללים

לכל התנהגות ארגונית יש שני פנים, הצמודים זה לזה, ומשלימים זה את זה (סמואל 2002, ע' 21):
  • הפן הרשמי-הקונפורמיסטי, המתבטא בציות לכללי הארגון ולדרישותיו;
  • והפן הלא רשמי-האופורטיוניסטי, המתבטא בהתנהגות תועלתנית, המנצלת הזדמנויות להפקת טובות הנאה.
כל התנהגות רשמית - המיועדת להועיל לארגון - טומנת בחובה גם התנהגות בלתי רשמית, המיועדת להועיל למתנהג עצמו, ו/או למי שהורה לו לנהוג כך. סמואל טוען כי הפן הרשמי הוא המתבלט כלפי חוץ, ואילו הפן הפוליטי הוא זה המצטנע. הוא ממשיל צמד התנהגויות זה לעצם מוחשי ולצל שלו, שמשנה את עוצמתו ואת צורתו: בתנאים מסוימים הוא חזק ובולט לעין, ובתנאים אחרים הוא חלש וחיוור, מכדי שניתן יהיה להבחין בו. תיאוריית הצללים מביאה בחשבון, את קיומו של מתח מובנה בין שני סוגים של התנהגות תבונית:
  • תבונה ארגונית: החלטות ופעלים לקידום מטרות הארגון ודאגה לאינטרסים שלו;
  • תבונה אישית: התנהגות של גורמי הארגון המיועדת לקידום יעדיהם ולסיפוק צורכיהם כבעלי עניין בארגון.
על הבסיס הזה מציע סמואל שלוש השערות כלליות שלטענתו, ניתן לאשש במחקרים אמפיריים:
  • השערת ההדדיות: יש לצפות לקשר חיובי בין מידת התועלת הצפויה לארגון מפעילות ארגונית כלשהי; ומידת התועלת הצפויה לזה המבצע אותה. יחס בלתי הולם בין התועלת הארגונית לאישית יגביר את הנטייה לאופורטוניזם.
  • השערת הבהירות: במצבים מעורפלים ולא מוגדרים של אי וודאות ועמימות בארגון, תגבר הנטייה לאופורטוניזם.
  • השערת היציבות: במצבים לא יציבים של שינוי משבר, שבה מערכת הכללים של הארגון מצויה בהתפוררות, הסדר הקיים מאבד מתוקפו, תגבר הנטייה לאופורטוניזם.

[להרחבה בנושא: 'התנהגות ארגונית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן]

האם תיאוריית הצללים רלוונטית לארגונים?

אנחנו מצויים היום כעשרים שנה אחרי צאת הספר לאור. בעשרים השנים הללו צברנו ידע אדיר על ארגונים, בעיקר בזכות המתודולוגיה של ניתוח רשתות ארגונית (Organizational Network Analysis - ONA); ואנו כבר יודעים שתיאוריית הצללים איננה תופסת בחיים הארגוניים. 

[בתמונה: סמואל טוען כי הפן הרשמי בהתנהגות הארגונית, הוא המתבלט כלפי חוץ, ואילו הפן הפוליטי הוא זה המצטנע. הוא ממשיל צמד התנהגויות זה לעצם מוחשי ולצל שלו, שמשנה את עוצמתו ואת צורתו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 4558954 לאתר Pixabay]

אמנם צודק סמואל בכך ששלוש השערותיו (לטעמי שתיים. לא הצלחתי להבין את ההבדל בין ההשערה השנייה והשלישית, שעוסקות, שתיהן, בצבי אי וודאות) ניתנות לאישוש במחקרים אמפיריים; אולם הן נובעות מהגישה המערכתית ולא מתיאוריית הצללים

[להרחבת המושג 'ניתוח רשתות ארגוניות', לחצו כאן]

השערת ההדדיות:

אכן יש קשר חיובי, במצבים מסוימים, בין מידת התועלת הצפויה לארגון מפעילות ארגונית כלשהי; אבל, מתי הוא נוצר? כאשר מחלקות ליבה הן שמחזיקות את העוצמה הארגונית ולא מחלקות השירותים. אז, קיימת הלימה בין מטרות הארגון למטרות הפרטים במחלקות הללו, שמתוגמלים כאשר הם משיגים את מטרות הארגון; ולהיפך. כאשר העוצמה מצויה בידי מחלקות שירותים (אוליגרכיה ארגונית), מוטים תהליכי קבלת החלטות לטובת שמירת העוצמה על ידן. זוהי תבנית/דפוס ארגוני חוזר, הנובע ממאבק העוצמה של מערכות מורכבות.

[להבדלים בין מחלקות ליבה למחלקות שירותים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אוליגרכיה ארגונית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [להרחבה בנושא: תבניות/דפוסים חוזרים, לחצו כאן] 

[בתרשים למעלה: חלוקת העוצמה בין מחלקות הארגון. התרשים עובד במערכת לניתוח ארגוני-רשתי - dna-7 של חברת TECI]

  • השערות הבהירות והיציבות: אם צודק סמואל - ובמצבים מעורפלים ולא מוגדרים של אי וודאות ועמימות בארגון, תגבר הנטייה לאופורטוניזם; ולהיפך - אזי במצב של קיפאון ארגוני, אמורה להיצפות פעילות המבוססת על תבונה ארגונית. רק ש'שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים' הוא כולו מאבק של המנגנון נגד מטרות הארגון...
  • גם השערת היציבות: נכונה, אך נובעת מהתיאוריה המערכתית: נכון גורס סמואל, כי במצבים לא יציבים של שינוי משבר, שבה מערכת הכללים של הארגון מצויה בהתפוררות, הסדר הקיים מאבד מתוקפו, תגבר הנטייה לאופורטוניזם. אבל מדוע? כיוון שמוקדי הכוח של הארגון קורסים, ומאבק העוצמה ניטש בעוז...

[להרחבת המושג: קיפאון - סטגנציה, לחצו כאן] [למאמר: 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התפוררות', לחצו כאן] 

[בתמונה: היום אנחנו יודעים די כדי לקטלג את תיאוריית הצללים כלא רלוונטית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]

לסיכום

תיאוריית הצללים הייתה ניסיון של גישור על פי התהום בין שני הרים שאינם נפגשים ביניהם; והידע המצטבר הפך אותה עם הזמן ללא רלוונטית, למרות שלמרבה ההפתעה (והבורות) היא עדיין נלמדת ע"י דורות של יועצים ארגוניים; ואף מוצעת ב'מלבושים' שונים לארגונים...

אבל, ברמת הידע הקיים היום, ברור לנו היום שהגישה המכנית להבנת ארגונים קרסה מזמן; ועדיין תיאוריה מתחרה לגישה המערכתית להבנת ארגונים. משמע, מאבק העוצמה ופוליטיקה הארגונית, חד הם!

תיאוריית הצללים הייתה ניסיון מעניין לזמנה; ואת החומרים של אלה שמתעקשים 'להנשים' אותה, ניתן לקטלג אותה לתוך הז'אנר של 'ביזנס בולשיט וניהול השטויות': כל אותן תיאוריות חסרות ביסוס מדעי, שבחסות העיסוק במושגים ובתיאוריות 'רכות' ובלתי ניתנות להוכחה, תוקפות את מאגרי הכסף העצומים המושקעים בעולם הניהול, בתקווה לעשות נתח לעצמם.

[להרחבה בנושא: 'ביזנס בולשיט וניהול שטויות', לחצו כאן]

[בתמונה: דוגמיות מהספרים שעוסקים בבולשיט בניהול... אנו מאמינים שאנו עושים בתמונות שימוש הוגן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *