לכל מופע של התבטאויות מימין נגד הנהגת מערכת הביטחון, במיוחד כנגד אלוף פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, מתלווה גל גינויים. במקום עוד קלישאת גינוי, הייתי רוצה פשוט לשאול: תגידו השתגעתם? ההתבטאויות האלה פוגעות קודם כל במי שמעלה אותן, אבל מעל לכל הן מסכנות את עתיד מפעל ההתיישבות!
התגברות הטרור הרצחני בכבישים הראשיים ביהודה ושומרון, מציבה את מערכת הביטחון בפני מבוכה מבצעית. מתוך המבוכה יצמח בוודאי בתוך זמן המענה המבצעי הנכון. ובינתיים, הביקורת המוטחת באלוף פיקוד המרכז, מופקרת וחסרת אחריות. מפקדי צה"ל והשב"כ בוודאי ראויים למלוא אמון הציבור.
העם היהודי בארץ ישראל אינו יכול להכריע בשאלות היסוד ואף מוטב לו שלא לחתור לכך. בימים אלה של חרדה לעתיד מדינת ישראל, החברה הישראלית זקוקה מחדש להנהגה לאומית, ברוח דרך האמצע המכילה והמסנכרנת של בן גוריון.
הפער בין מושג הממלכתיות שקבע בן גוריון, לבין השימוש שנעשה במושג בשיח הפוליטי הישראלי העכשווי, מתמצה בהבחנה בין ממלכתיות בתפיסה רחבה בהקשר הייחודי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לבין ממלכתיות בתפיסה רזה המתכנסת לציות לשלטון החוק ולהתנהלות פוליטית הגונה. השימוש של בן גוריון במושג היה ייחודי ובלעדי למורשת ישראל ולאתגרי גאולת עם ישראל.
הבעיה המוטלת בשעה זו לפתחם של הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל, היא חסרת תקדים, ולכן אין לה פתרונות מדף • השאלה העיקרית היא לאו דווקא הכשירות - אלא ההשפעה על רוח הצבא • מחאת צוותי האוויר מטלטלת אותה באופן מעורר דאגה - אך הרמטכ"ל ושר הביטחון יכולים לאתגר הזה
מאבק של יותר מעשור שמנהלות מועצות אזוריות במרחב הכפרי בגליל ובנגב כנגד החסמים שהוטלו על התפתחות ההתיישבות היהודית, זכה להגיע בחודש האחרון אל שולחן הממשלה. אבל, הדרך לתיקון עדין ארוכה. המאמר מתאר את המניעים הגלויים והסמויים שהביאו את רשויות המדינה עד כדי יצירת אפליה מוסדית נוהלית כנגד ההתיישבות הכפרית היהודית.
ממשלת נתניהו נדרשת להגדרת התכלית הפשוטה: למנוע במרחבי יו"ש התארגנות טרור במתכונת עזתית. תכלית כזו צריכה להיות מוצגת כנובעת ישירות מתפיסת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין את היגיון הסכם אוסלו.
המאבק הזה ביהודה ושומרון, הוא ענין שונה בתכלית ממאבק בפשיעה. מול תשתית הטרור שקמה בג'נין ובשכם נדרש הרבה מעבר לסיכול המפגעים, הבאתם לדין או חיסולם. באתגר הזה כמאבק בעל תוכן קיומי, מדינת ישראל נדרשת לניהול מערכה בתכלית אסטרטגית רחבה שמעבר למיצוי דין עם מפגעים ושאיפה מקומית להרגעת השטח.
ישראל מסוגלת לייצר הרתעה מול איראן גרעינית ובכך ליצור שיווי משקל קבוע באזור. הטעות האסטרטגית הישראלית (כפי שמבטאים מנהיגיה בימים אלה) עלולה להיות יקרה מאוד, משום שהיא יכולה להתגלגל לעימות אזורי מיותר בין שתי המדינות, עימות שמצד אחד לא ימנע את האפשרות שאיראן תהיה גרעינית, ומצד שני יגבה מחיר כבד מישראל ומישראלים בכל הקשר – ומנהיגיה יגלגלו עיניהם לשמיים ויאמרו: זאת הייתה מלחמת אין ברירה...
