מתוך מצוקת השאלה: לאן המלחמה הזו מובילה? המחלוקת אודות החזון הלאומי הישראלי, מקבלת בימים אלה תוכן מעשי. אחד מביטויי תוכן זה הוא הטלת הספק גם בדפוסי ההחלטה על מינוי קציני צה"ל הבכירים. כמו בכל מצוקה חברתית מעוררת מחלוקת, מומלץ להתמודד עמה ולא להתכחש לה.

המדינה בוודאי חייבת להגן על אזרחיה, ועל הטריטוריה שלה מפני אויבים, לשם כך עומדים לרשותה מערכות ביטחון. אבל כמו שהמדינה לא יכולה לדאוג שכל אדם יצחצח שיניים, וישמור על בריאותו, כך היא לא יכולה להחליף את חובת ההתארגנות למצבי חירום ולהגנה, של כל אזרח של כל בית, כל שכונה, כל יישוב. האזרחים עצמם, במיוחד ביישובי הספר חייבים להיות מאורגנים וחמושים. הבשורה הליברלית, בסיפור שהיא מספרת על זיקת מדינה לאזרחיה, פגעה באיזון ההכרחי הזה.

למי שחרד, שמא השהיית תגובה ישראלית באיראן תתפרש כחולשה ותגרום לאובדן הרתעה, גילוי מעורבותה הישירה של איראן במלחמתה בישראל, מאפשרת להציג את הלחימה הישראלית נגד כל אחת מזירות המשנה כפעולה ישראלית נגד איראן. שימור המומנטום והמשך המגמה ההתקפית הישראלית למניעת העברת אמצעי לחימה לחיזבאללה מאדמת סוריה ולמניעת נוכחות מפקדות איראניות על אדמת סוריה, יוכל לתת מענה לכך.

'אתגר השיבה' משמש תזכורת נוקבת למורכבות הטבועה בחוויה האנושית, וכבר אמר הפילוסוף היווני הרקליטוס, שאין אדם עובר את אותו נהר פעמיים, שהרי הכל זורם והכל משתנה: האדם כבר אינו אדם, הבית אינו אותו בית, וגם סביבתו האנושית והאחרת משתנה.

הדרך אל הניצחון תלויה בהיבט זה בהסתגלות מערכתית משוחררת מקיבעונות כפייתיים. לפיכך, מוקדם לחרוץ משפט על תוצאות המלחמה. בהצטברות ההישגים הצבאיים המשמעותיים שהושגו עד כאן, ניהוג אסטרטגי גמיש, בהתאמה להשתנות המגמות בשדה הקרב ובזירה המדינית, יוכל להוביל את מדינת ישראל לניצחון. 

במלחמה שאליה הושלכה מדינת ישראל בתחילת אוקטובר 2023, ללא אופק ברור לסיומה, השיבה ליישובי הגבול בתודעה חלוצית, תסמן לחברה הישראלית את בשורת השיבה המחודשת לערכי יסוד ציוניים. בלעדיהם, לא יוכל להיבנות כושר העמידה ההכרחי להתמודדות במאבק קיומי הולך ומתמשך.

צורת המלחמה החדשה - כפי שהיא מתבטאת בשדות הקרב באוקראינה ובמידה רבה בלחימת חמאס וחיזבאללה - הפכה את תפיסת הביטחון של ישראל ללא רלוונטית. התפתחות האיום האיראני הולכת ומואצת, ומדינת ישראל זקוקה במהירות לגיבוש תפיסת ביטחון לאומי חדשה!

בשיח הציבורי בישראל עולה ביקורת נגד צה"ל שצמצם כוחותיו ברצועת עזה וכביכול עצר את מומנטום המלחמה. לנוכח ביקורת זו ראוי להסביר את היתרונות הטמונים בשינוי צורת הפעולה של צה"ל. צמצום משמעותי של היקף הכוחות, מותאם לסיכוניי לחימת הגרילה, הכרוכים בשהייה ממושכת ומקובעת של כוחות צבא במרחב שנותר רווי באמצעי לחימה. בנוסף, דווקא מה שנראה על פניו כנטישת צה"ל את המרחב במרכז העיר עזה, חולל את התנאים לפשיטה מהירה וממוקדת בתנאיי הפתעה, על ביה"ח שיפא...

בסיס איראני ביו"ש אינו תרחיש מופרך, אם ישראל תיסוג מבקעת הירדן. אם מנהיגי מפלגות המרכז יכירו בתובנה הזו במקום לאמץ תוכניות שמקורן בתוכנית קלינטון - הם יוכלו לחולל שינוי דרמטי. התומכים בוויתור על הבקעה לא מכחישים את האינטרס הביטחוני. אלא שתקוות השלום גברו אצלם על השיקולים הצבאיים. בכיר בצה"ל אמר בזמן קמפ דיוויד כי מדובר ב"תועלת שולית", שאינה שקולה למצב של הסכם קבע.

המאמר מציג מערכת יחסים בין דרג מדיני לדרג צבאי. אחת כזו, שכל אחד מאיתנו יכול לגזור ממנה את לקחיו לימינו אלה, והכל בעיני המתבונן. קרבת דם מחברת בין דוד המלך ליואב בן צרויה, שר צבאו, נאמנו הגדול ומשענתו לאורך כל ימי מלכותו. והנה, דווקא הוא מסיים את חייו בדרך טראגית, ומוצא להורג כאויב מלכות שלמה...