המושג "מהפכות צבע" (Color Revolutions) נטבע בתחילת שנות ה-2000, בעיקר בעקבות סדרת מהפכות בלתי-אלימות שהתרחשו במדינות פוסט-סובייטיות. הוא מתאר כל ניסיון להפלת שלטון באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך. עם הזמן, נכנס המושג לשיח תנועת הווק (WOKE) הפרוגרסיבית, ועבר מניפולציה סמנטית: לא מהפכה דמוקרטית במדינות טוטליטריות, אלא החזרה לתלם של 'מדינות סוררות' כמו שלנו, שממשלן מסרב להתיישר לפי הפרוגרס. תחשבו קפלן...
עצוב לראות את שב"כ ערב פיטורי מפקדו. ארגון שאיבד את דרכו, את האמון בו ואת הלגיטימציה שלו, ששקע בפוליטיקה עד צוואר ושהפך את חצרותיו לקן של מרי נגד ממשלה נבחרת... סוציולוגיה משמעה איסוף תיעוד ובחינה של משמעויות ומסקנות, והמדיה מלאה בחומר. ליקטנו פה עבורכם אוסף של ממים אינטרנטיים על הסטגנציה הקשה שפשתה בשב"כ ועל השלכותיה. אתם מוזמנים להוסיף עוד.
התחייבות ההנהגה המדינית הישראלית לסיוע ותמיכה בהגנת וקיום המיעוט הדרוזי בסוריה, מציבה את מדינת ישראל כשחקן אזורי מעורב אקטיבית במאמצי ההשפעה לעיצוב המגמות המתפתחות בסוריה. מדובר בצעד נועז, שמדינת ישראל נמנעה ממנו בעשרות השנים האחרונות. התפיסה הבדלנית של קיום מדינת ישראל כ״וילה בג׳ונגל״ בהימנעות מהתערבות במתרחש מעבר לגבולות , שללה ממדינת ישראל את מעמדה כמעצמה אזורית.
האוניברסיטאות בישראל, שהיו בעבר מעוזי הציונות והמחקר המדעי, עברו בעשורים האחרונים תהליך של פוליטיזציה ושלטון הגמוני של השמאל הרדיקלי. הם מלמדים אותנו מה לחשוב, במקום איך לחשוב... בחוגים רבים, במיוחד במדעי הרוח והחברה, יש שליטה כמעט מוחלטת של מרצים המזוהים עם אג'נדות פרוגרסיביות, פוסט-ציוניות ואוניברסליות. עד כאן הכל ידוע. אבל למה? זה נושא המאמר שלנו היום.
אחד המוטיבים החוזרים בשיח שלי עם בני האליטה, הוא הצורך שלהם לגמד בכל דרך את הקרבן העצום שהקריבו בני הציונות הדתית במלחמה. סיבה מהותית לכך היא 'חרדת ההתחלפות': האליטה מרגישה שהיא קרבה לסוף דרכה, ורואה בבני הציונות הדתית אלטרנטיבה ריאלית. זאת, ע"פ הרעיון המוכר, שמי שמשלם את מחיר הדם במלחמה, מרוויח את הזכות להוביל, ולקבוע את עתיד המדינה לאחר הניצחון.
בנקודת הכניסה לתפקיד, זכה רא"ל זמיר לתמיכה לאומית רחבה. גם הציפיות ממנו גבוהות ביותר ולא יהיה פשוט לממש את כולן בוודאי לא בחודשים הראשונים. צמיחתו של אייל בדרגי השדה ה"אפורים" בחיל השריון מביאה לתפקיד הרמטכ"ל משב רוח חדש של מסורת צבאית קלאסית שהביאה לצה"ל את ניצחונותיו במלחמת ששת הימים ויום כיפור. צה"ל זקוק בימים אלה לשיבה אל מקורות היסוד של תורת לחימה בסיסית ונורמות של משמעת צבאית. בהיבט הזה רא"ל זמיר הוא האדם הנכון בעיתוי הנכון. בשעה גורלית זו עם ישראל מייחל ומתפלל להצלחתו.
פוליטיקת זהויות (Identity politics) היא היא תפיסה פוליטית וחברתית של תנועת ה- WOKE הפרוגרסיבית, שבה קבוצות מסוימות מתארגנות ופועלות על בסיס זהות משותפת, כמו גזע, מגדר, דת, לאום, נטייה מינית או מעמד חברתי. הפוליטיקה הזו מפוררת את המסגרות הקיימות בתרבות המערב, ומקריסה את התרבות המערבית. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות פוליטיקת הזהויות, משמעויותיה והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
תקציר: מניעת נטישה היא מרכיב קריטי בהצלחת מחאות מתמשכות. באמצעות יצירת קהילה חזקה, חיזוק תחושת המשמעות, הפחתת שחיקה ופיתוח אסטרטגיות פעולה ברורות, ניתן לשמר את המוטיבציה בקרב המשתתפים ולחזק את הסיכוי להצלחת המחאה. בנוסף, שימוש בטקטיקות כמו השתקה, דמוניזציה ולגלוג לצד השני עשוי להוות כלי נוסף למניעת נטישה ולשימור הלכידות הקבוצתית. עם זאת, יש להביא…
כולנו מכירים כבר את הקביעה ש"האויב מבית מסוכן מהאויב שמחוץ"... בדף זה ריכזנו עשרה ממים אינטרנטיים הממחישים את את האמת העצובה הזו. אתם מוזמנים להוסיף עוד.
אוטו-אנטישמיות היא ביטוי למאבק פנימי בתוך העם היהודי, אך היא גם חלק ממערכת מורכבת שבה תגובות נגד, בלתי נמנעות, מחזקות את הזהות היהודית. הניסיון להתרחק מהזהות הקולקטיבית נידון להיכשל, משום שהזהות היהודית אינה רק עניין של בחירה אישית – היא חלק בלתי נפרד מהקיום היהודי ההיסטורי והחברתי, והיא תמיד שבה ועולה אל פני השטח במוקדם או במאוחר, בשל גורמים פנימיים וחיצוניים כאחד.
