במקום הבכי והנהי, המאפיינים את מדיניות החוץ הישראלית, הגיעה העת למדיניות אקטיבית ישירה נגד יריבים בזירה הבינלאומית, שתסביר להם שבחישה בעניינים של מדינות אחרות עשויה להיות דו סטרית. בלגיה היא יריבה קשה, והגיעה העת לתמוך, בקול, בעצות, ביצירת לובי ובכספים, בדרישות הפלמים לעצמאות.
מה עוד לא נכתב וצולם על הטירלול הפרוגרסיבי המערבי, שהשמאל הישראלי ראה בו בטעות אובייקט לחיקוי, ושמאיים להכחיד את התרבות המערבים? הדף הזה מביא לכם את האוסף הראשון של כרזות שפורסמו על התופעה והשלכותיה... אתם מוזמנים להוסיף!
'היום שאחרי' הוא מושג שגוי ובעייתי שניכנס לתרבות האסטרטגית הישראלית בעקבות 'מלחמת חרבות ברזל'. בעייתי, כיוון שאפשר לתכנן כיצד נכנסים לאירוע משמעותי, אך לעולם לא איך יוצאים ממנו. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'היום שאחרי', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
כשפותחים במלחמה, מתחוללת טלטלה רבתי שמשנה את יסודות המציאות המוכרת. אמנם לתרבות המערב בבשורת המודרנה, קשה לקבל שאין בידי המדע וחכמת התכנון האסטרטגי להבטיח מלחמה שמתקדמת על פי תכנית סדורה מראשית עד אחרית. אבל מלחמה היא אירוע בהתהוות, שאינה נתונה לחיזוי בתבונת המומחים. זה מה שמבדיל פעולות בתחום ההנדסי טכנולוגי מפעולות בתחום האנושי.
שכיחות התלייה כשיטת התאבדות והוצאה להורג, היא תוצאה של המעשיות, השימוש ההיסטורי וההשפעה הפסיכולוגית שלה. הנגישות, האפקטיביות והנוכחות המושרשת של שיטה זו, בהקשרים משפטיים ותרבותיים, תורמות לשימוש המתמשך בה, בחברות שונות ובתקופות שונות לאורך ההיסטוריה.
אנחנו רגילים לכך שחולים מפורסמים "מתלוצצים עם רופאיהם". אבל, שמעתם על נדון למוות שמתלוצץ עם תליינו? ההיסטוריה מכירה מספר מקרים כאלה, כי רגעים אלה משקפים לעתים קרובות את האומץ, ההתרסה או ההשלמה של הפרט הניצב מול המוות.
שכיחותה של תלייה - כשיטת התאבדות והוצאה להורג כאחת - היא תוצאה של המעשיות, השימוש ההיסטורי וההשפעה הפסיכולוגית שלה. הנגישות, האפקטיביות והנוכחות המושרשת שלה בהקשרים משפטיים ותרבותיים, תורמים לשימוש המתמשך בה, על פני חברות שונות ותקופות היסטוריות... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שיטת התלייה והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
אחרי שהתליין מטהרן, אברהים ראיסי, החזיר את נשמתו לבוראו, נכון לטעמי להקדיש קצת זמן ומקום למותו של שופט-תליין עמית אחר, ובעיקר, לזה שהתנקש בו: מאג'ד קבוסיפר (Majid Kavousifar), שהוצא להורג בפומבי בתלייה בטהרן, באוגוסט 2007. בנוסף להתנקשות בשופט ולעלייתו לגרדום בחיוך, מג'יד קבוסיפר הוא סיפור מעניין מעוד שלוש סיבות...
מעולם לא שבר הדיכאון הלאומי שיאים גבוהים כל כך. אין פלא שגנץ מחפש נתיב יציאה. הוא הצטרף לממשלה כדי להיות שותף למה שנראה אז כהצלחה, ולא היה עוזב אם היה סבור שהיא מגיעה. במלחמה הזו נעשו כל הטעויות האפשריות בכל התחומים, ונתניהו בעל התודעה ההיסטורית המפותחת צריך לבחור אם יירשם על דפיה כמחריב או כרפורמטור הגדול!
