בסוף פרשות נצבים וילך, אנו מתבשרים שמשה קודם מותו יתאר את כלל היחסים בין ה' לישראל באמצעות שירה, היא שירת האזינו. הזוהר פירש את השירה בדרכים שונות, ולעניינינו ההסבר התיאוסופי שהוא מביא מדבר על כך ששירה זו מורידה את השפע האלוהי מלמעלה למטה. כאשר ישראל רוצים להפר את הברית ביניהם לבין ה', אין הם יכולים, בגין ברית סיני וברית המילה המאפיינת אותם.
בתקופה קשה כל כך של אבדן, קשה לי שלא להרהר בשירה של שמרית אור, 'לילה בהיר', שהולחן על ידי משה וילנסקי. השיר עוסק בגעגועיו של אוהב, שנפשו יוצאת לנשוא אהבתו, החוזרת אליו בחלומו בלילות של ירח מלא... כל כך רלוונטי למציאות ימינו! זהו שיר מצמרר, כתוב היטב, מולחן לתלפיות, אבל חסר מזל. הוא לא זכה, משום מה, להצלחה המגיעה לו.
"לא קלה היא, לא קלה דרכנו... לא תלכי לבדך, אני אהיה שם איתך"... השיר “דרכנו” נכתב על ידי יעקב יענקל’ה רוטבליט, ומספר על המסע המפרך שלו, והאוהב כל כך, עם רעייתו המנוחה אורנה. השיר הולחן על ידי יזהר אשדות. הוא מתכתב היטב עם השיר "דברים שרציתי לומר", שגם אותו כתב רוטבליט לאורנה. שניהם בוצעו במקור יחד ב- 1989, ע"י דני בסן, אבל הוא הפך ללהיט ענק רק בשנת 2000, במסגרת הסדרה 'הבורגנים'.
מעטים השירים העבריים שהילת מסתורין עוטפת אותם במתכוון, ומוסיפה להם נופך מיוחד. כזה הוא השיר "אנשי הגשם", שנכתב על ידי רחל שפירא והולחן על ידי נחום היימן. על מה ועל מי הוא נכתב, בעצם? איך נוצרה הילת המיסתורין סביבו?
בימים המדממים של מלחמת 'חרבות ברזל', בעת שאהובות רבות כל כך מביאות את יקיריהן לקבורה, קשה שלא להיזכר בשירו של יהודה פוליקר, 'אילו הייתי איתך'. זהו מונולוג קורע לב של אהובה, שליבה יוצא אל אהובה המת: "לא, לא אוכל לשכוח את גופך נח ללא חיים; לא, לא אוכל לסלוח אלוהים, אין פה רחמים; או, אילו רק יכולתי ללכת ולמות במותך..." בעיני, מתכתב השיר הזה עם שיר אחר של פוליקר 'עיניים שלי' שבו נפרד האהוב המת מאהובתו...
בימים של מלחמה מדממת - כשצעירים רבים כל כך עוזבים אותנו, ומשאירים מאחור אימהות, אהובות ומשפחות כלות מגעגועים - רלוונטי השיר 'עיניים שלי' יותר מתמיד... "אל תחכי עיניים שלי, אש בדרכים שורפת, טעם שפתייך, חום גופך בגופי, כלום לא יאבד ממני..." תרגום מופלא של יעקב גלעד לשיר-עד מופלא של סטאוורוס קויומדזיס. הביצוע של יהודה פוליקר מופלא לא פחות. מוקדש בהערצה לאלה שהקריבו את חייהם במלחת הקיום שנכפתה עלינו. אנו נעשה הכל כדי שקורבנם לא יהיה לשווא!
השיר המופלא, "הנה תמו יום קרב וערבו" של גאון השירה העברית, נתן אלתרמן, מקנן במוחי מאז תבוסת ה- 7 באוקטובר 2023, שעוררה בעמנו כוחות להתאחד ולצאת נגד רוצחינו (עבר לנו ברגע שהוסר האיום הקיומי מעלינו, אבל זה כבר 'שיר' אחר...). הוא נותן ביטוי לצד הפרדוקסלי, החבוי, שיש בתבוסה: צד משקם, מאחד ומעורר אומה להתאושש, לאזור כוח ולחזור ולהשיג את מטרותיה הלאומיות.
שיר אחד משקף את ההונאה העצמית שטיפחנו מאז הסכמי אוסלו: "אדם מוזר הוא האויב שלך" - כתב ושר שלום חנוך - "בדיוק כמוך"... האמנם? רצח ילדים, אונס המוני של נערות, שריפת אנשים, בתוכם נשים קשישים וילדים בעודם בחיים, כריתת ראשים, ביקוע בטנה של אשה הרה וזריקת הולד לרצפה... לא שלום חנוך. הם לא בדיוק כמוך. אבל אני גם יודע שיש בינינו כאלה, שגם כל מה שעברנו ב- 7 באוקטובר 2023 לא ישכנע אותם אחרת!
