רוני אקריש: אליטה בסטגנציה מתקדמת

פני החברה הם תמיד כפני האליטה. היא זו המנווטת אותה. היא זו שיוצרת את תרבותה הפנימית ואת חזונה; היא המרימה והיא המדרדרת אותה. החברה שלנו מצויה במצבה הגרוע ביותר מאז קום המדינה. המצב הזה משקף את הקיפאון/סְטַגְנַצְיָה ופער רלוונטיות של האליטה, על חלקיה השונים.

אודי מנור: לא 'חילוני' – ציוני!

העימות הישראלי בשאלת עתידנו, הביא לחזית הדיון את 'האופציה החילונית'. משמע, להפוך את החילוניות לסקטור, ובאמצעות כוחו היחסי וכוחן של פשרות קואליציוניות, לשפר עמדות של הציבור החילוני ביחס לציבורים המנוגדים, בראשם 'המשיחי-מתנחלי' והחרדי כמובן. ואני אומר: לא 'חילוניות' (ובוודאי לא 'דתיות'). ציונות.

אלי כהן: המשבר החוקתי – פתרונות גישור בדרך לפשרה

האם ייתכן הסכם פשרה בין הצדדים למו"מ בחסות הנשיא הרצוג? לדעתי, רק אם יש רצון כן של כל הצדדים להצליח בכך אפשר להגיע להסכמה רחבה שכולנו נוכל לחיות איתה בשלום. מניסיוני בניהול הליכי גישור במצבים מורכבים בעסקים משפחתיים למדתי שכאשר הצדדים נחושים להשתית את המשך היחסים ביניהם על הסכמה רחבה ודרכי שלום הם יצליחו בכך כמעט תמיד.

רוני אקריש: 'פרדוקס הסובלנות' של קרל פופר – גם לסובלנות יש גבולות

'פרדוקס הסובלנות' - מושג שנטבע ע"י קרל פופר ב-1945, הוא עקרון פילוסופי הקובע כי גם לסובלנות יש גבולות: "כדי לשמור על חברה סובלנית, החברה חייבת להיות חסרת סובלנות כלפי חוסר סובלנות". עבור פופר, לסובלנות יש גבולות, סובלנות בלתי מוגבלת תפתח את הדלת לדומיננטיות של חסרי סובלנות...

פנחס יחזקאלי: מסע ההישרדות המופלא של המפכ"ל מסתיים

המפכ"ל קובי שבתאי המאיס את עצמו על רבים מידי במערכת; אבל מבחינתו, הוא מסיים מסע הישרדות מדהים. רבים לא האמינו שיסיים שנה בתפקיד, והנה הוא מסיים שלוש שנים תמימות. לא המשטרה ולא עם ישראל הרוויחו מכך, בלשון המעטה!

פנחס יחזקאלי: רוצים, אבל לא יודעים למשול!

הממשלה מתאפיינת בפער אדיר בין הרצון לשנות, להבנה איך משנים. ראש הממשלה מתעסק בדברים החשובים לו, אך אינו מנהיג רוח יחידה ומשחק קבוצתי, והשרים נשרכים אחר יועצי התקשורת שלהם, במרדף אובססיבי אחר מקרופונים, בלי להבין שמשילות היא בראש ובראשונה תרבות שלטונית ומקצוע אמיתי. התוצאות בהתאם!

פנחס יחזקאלי: הרומן המרתק של אומנים עם הפוליטיקה

בעבר היה העיסוק בפוליטיקה מסוכן עבור אומנים, ששילמו מחירים לא מבוטלים אם חשפו את זהותם הפוליטית. אבל היום, גם הטעם האומנותי של אנשי 'ישראל הראשונה' ו'השנייה' משתנה, ואומנים שאינם אומני הזרם המרכזי, מזדהים בשמחה עם צד פוליטי בידיעה שהדבר רק ייטיב עימם. גם הקהל שלהם מצפה מהם בדיוק את זה...

פנחס יחזקאלי: ספין סוף הדמוקרטיה ומשמעויותיו

יצירת ספין להרחקת איום משמעותי מהלקוח, הוא כלי עבודה מרכזי וחשוב אצל כל יועץ אסטרטגי פיקח. ליאיר לפיד יש את היועצים האסטרטגיים הטובים בישראל; ואני כבר זקן, מכדי לא אבחין בטביעות אצבעותיו של יועץ כזה. 'קמפיין סוף הדמוקרטיה' הוא ספין כזה. במקום לעסוק בסגירת חשבונות ובהחלפת מנהיגיו, עבר השמאל בשצף קצף למלחמת 'סוף הדמוקרטיה'...