אירופה שינתה פניה, ומלחמת חרבות ברזל גורמת לה להסתכל בראי... דף זה הוא אוסף שביעי של חלק מהסרטונים ומהפרסומים האחרים, המשקפים את ההשתנות הזו, והוא מוקדש לכל העמלים להשיג דרכון אירופי… אתם מוזמנים לתרום כרזות נוספות.
מה עוד לא נכתב וצולם על הטירלול הפרוגרסיבי המערבי, שהשמאל הישראלי ראה בו בטעות אובייקט לחיקוי, ושמאיים להכחיד את התרבות המערבית? הדף הזה מביא לכם את האוסף השני של כרזות שפורסמו על התופעה והשלכותיה... אתם מוזמנים להוסיף!
שנאה הייתה תמיד גורם מניע בפוליטיקה הישראלית - וכלי להשגת מטרות - הן משמאל והן מימין. אבל דומה שמאז נובמבר 2022, אין לשנאה גבולות, והיא מתמקדת באדם אחד ובמשפחתו: בבנימין נתניהו. האינטרסים שמאחורי השנאה גדולי ממדים.
אחת התופעות המעניינות שראינו בשנים האחרונות בעולם המערבי הינו ההתחברות של תנועות אנרכיסטיות לתנועות פרוגרסיביות לפעולות מחאה משותפות. מה מחבר ביניהן? איפה השוני?
דף זה מרכז עבורכם את כל פרשות השבוע. לכל פרשה הוקדש באתר דף מיוחד המפרט את כל המאמרים שפורסמו עליה, לפי סדר הכותבים. אנו מאחלים לכם קריאה נעימה ומועילה!
בשיח הפוליטי העכשווי, אנו עושים שימוש רב במושגים 'פרוגרסיביות' (Progressivism) ו'ליברליזם' (Liberalism), וכמעט בנשימה אחת. אבל, קיים ביניהם הבדל תהומי: בעוד הליברליזם מחובר לדמוקרטיה ומקדם ערכים של חירות במגבלות החוק ושוויון הזדמנויות במידת האפשר, הפרוגרסיביות החדשה רחוקה מאוד מחירות וגם משוויון. היא מקדמת חלוקת כוח חדשה בחברה ו'חשיבת יחד' עדרית, עם סנקציות כבדות למעזים לסטות ממנה.
הִצְטָלְבִיוּת / צולבות / אינטרסקטוריאליות (Intersectionality) הוא מושג הלקוח מ'פוליטיקת הזהויות' (Identity Politics) הפרוגרסיבית, שהיא הנרטיב האחד שדרכו ה- WOKE מפרש את המתרחש בעולם, והוא מחליף מושגים שאבד עליהם הקלח בעיניו, כמו עם, דת ומדינה. המאמר בוחן הִצְטָלְבִיוּת מהי, ואיך נראה הסכסוך הישראלי פלסטיני לאורה.
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 19 של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית - הכל ע"פ עיניכם - ובתנועת המחאה שדוהרת הלאה... עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!
בעולם פרוגרסיבי מטורלל כמו שלנו, מה שחשוב זה רק הנרטיב הנכון. והעובדות, מה איתן? הן רלוונטיות רק אם הן מחזקות את אותו נרטיב. אחרת, אין להן כל משמעות. לכן יכול קובי שבתאי - אחד משלושת המפכ"לים הפוליטיים ביותר שהיו למשטרת ישראל (ביחד עם המפכ"ל הראשון יחזקאל סהר והמפכ"ל הקודם, רוני אלשיך) - למצב את עצמו באין מפריע כ'שומר סף', המגן על המשטרה בגופו מפני כל חדירה של השפעה פוליטית.
