בעבר היה העיסוק בפוליטיקה מסוכן עבור אומנים, ששילמו מחירים לא מבוטלים אם חשפו את זהותם הפוליטית. אבל היום, גם הטעם האומנותי של אנשי 'ישראל הראשונה' ו'השנייה' משתנה, ואומנים שאינם אומני הזרם המרכזי, מזדהים בשמחה עם צד פוליטי בידיעה שהדבר רק ייטיב עימם. גם הקהל שלהם מצפה מהם בדיוק את זה...

יציאת מצרים לא הייתה רק לשחרור בני ישראל מעבדות. המטרה העיקרית הייתה להפוך את בני ישראל לעם. אמנם היה זה עם ללא טריטוריה נשלטת ועדיין ללא סדרי שלטון. כל עוד היו כולם עבדים במצרים, לא ניתן היה להעניק להם חוקים וסדרי מינהל. לשם כך היה צורך להוציאם ממצרים, לשחררם מעבדות ולהפכם לעם בן חורין. תוצאה זו הושגה לאחר קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל עברו בו בחרבה והגיעו לגדתו השנייה.

הנשיא א-סיסי לא מחמיץ הזדמנות להבליט את המורשת הפרעונית של מצרים על מנת לצקת זהות לאומית-חילונית, המתבססת על גדולת העבר האימפריאלי העתיק. זאת, כאלטרנטיבה לזהות האסלאמית-דתית, שמציע האסלאם הפוליטי...

בכרזה: גזענות בשלושת המקרים הללו מחייבת שלוש תנאים שאחד מתבסס על השני ואין גזענות אם שלושתם לא מתקיימים: - השני: הנחת יסוד המבוססת על טיעונים 'מדעיים' (כלומר, הם כאילו מדעיים!) שבעל תכונה ביולוגית X, עולה בערכו העקרוני (לא ביכולותיו, אלא בערכו כאדם!) על בעל התכונה הביולוגית השונה. - השלישי: מסקנה מעשית שעל מנת ליצור עולם טוב יותר יש לכל הפחות לדכא את ה'נחות'; ובמקרה הקיצוני יותר, להרחיקו מהחברה ואפילו להשמידו.

לאחרונה, הצהיר בנו של השאה הפרסי מנוחתו עדן, רזא כורש עלי פהלווי, כי הוא מוכן לקבל על עצמו את מושכות המדינה האיראנית, אחרי נפילת משטר האייתוללות, כדי להעביר אותה למונרכיה חוקתית. לא בכדי, הוא נושא את השם כורש. גם השאה - כמו שליטים אחרים במזרח התיכון - מצא לארצו ציוויליזציה עתיקה, שתהווה שורש זהותי לאומי והיסטורי מפואר וטרום אסלאמי...

תקציר: אפקט ההילה (Halo effect) הוא מושג בפסיכולוגיה, המהווה דוגמה להטיה קוגניטיבית: אפשר לקבל רושם מוטעה על אדם, לטובה או לרעה, כשמסיקים מתכונה אחת שלו על התנהגותו הכללית. אפקט ההילה 'עובד' רק במקרים מסויימים; וכשנעשה בו שימוש כושל, התוצאה היא בדרך כלל פיחות במעמדו של המשתמש, ו/או בפרופסיה שבה הוא מתהדר.

"אם אתה חפץ לירות, תירה. אל תדבר!" ("If you want to shoot, shoot; don't talk"). את כלל הברזל הזה המחיש לנו שחקן הקולנוע, אלי וולך (ראו תמונה משמאל למטה), בסצנה האייקונית מתוך הסרט "הטוב, הרע והמכוער"; זה בדיוק מה שעשה בן גביר בסיפור העלייה להר הבית.