"... כשהעולם יהיה של הסוסים ואנחנו נהיה חופשיים לפעול ולהגיב כרצוננו, אנחנו נהיה תחת חוקים כמו בני האדם, ונתענג על היכולת לכלוא, לתלות ולהכות עד מוות את בני מיננו.
נהיה בריות מוסריות. אפשר יהיה להיווכח בכך בבתי הכלא, בגרדומים, במתקני העינויים שיתפרשו בערינו. ויהיו סוסים מחוקקים."...
קיוויתי, שכדברי הנביאים, התוצאה תהייה שעם ישראל יהיה "לאור גויים" במובן של חברת מופת שצדק/ה משפט וחסד/חמלה (צמ"ח) הם במהותה, ולא ל"מרכז הטעם והריח", אבל כנראה שיש גישות אחרות. יותר קל להקים בית מקדש ולזבוח "עולות מיחים" מאשר להתרומם לרמה מוסרית גבוהה...
הפעם באירועים של אפריל לפני: הרב עובדיה מברטנורא עולה לארץ ישראל; נפטר רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך"; החל מבצע "נחשון"; נולד רבי משה בן מימון - הרמב"ם; פרשת "דיר יאסין"; מבצע "אביב נעורים"; ועוד...
חג הפסח היה תמיד חג הגאולה: דורות של יהודים התפללו וייחלו מידי יום לגאולת ישראל. מגילת העצמאות פנתה בסיומה, בקריאה אל העם היהודי: "להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל". אבל, בשיח הפוליטי הישראלי, כבר עשרות שנים, המילה 'גאולה' בולטת בהיעדרותה!
במאמר קודם עסקתי בהרחבה בהחלטת בג"ץ, לפיה במקרים שבהם לא נתעורר חשד, שאדם מעורב בפעילות פלילית, שוטר מוסמך לפנות לאדם ולבקש ממנו להזדהות, ואולם נדרשת הסכמתו החופשית של אותו אדם לתשאולו. עתה עמדה ההחלטה גם במבחן השטח...
