המאמר מציג מערכת יחסים בין דרג מדיני לדרג צבאי. אחת כזו, שכל אחד מאיתנו יכול לגזור ממנה את לקחיו לימינו אלה, והכל בעיני המתבונן. קרבת דם מחברת בין דוד המלך ליואב בן צרויה, שר צבאו, נאמנו הגדול ומשענתו לאורך כל ימי מלכותו. והנה, דווקא הוא מסיים את חייו בדרך טראגית, ומוצא להורג כאויב מלכות שלמה...
מרגע שמלחמה נפתחת המציאות כולה הולכת ומשתנה. משתנים גם התנאים בהם הוגדרו מטרות המלחמה. מי שנצמד למטרות המלחמה למרות ההשתנות המקיפה, עלול להוביל לתבוסה אסטרטגית. מה שחשוב לישראל בסיום המלחמה הוא חידוש ריבונותה, שיבת התושבים למרחב הגבול, בצפון ובדרום, שימור אחיזתה במרחבי ההתיישבות ביו"ש ובירושלים. בתוך כך, חיזוק הלכידות הפנימית ושיפור דימוי העוצמה הצבאית וחופש הפעולה האסטרטגי. לא מבחן טכני של עמידה במטרות המלחמה יקבע את מצבה של ישראל בסיום המלחמה.
בספטמבר 2016, שתל ממשל אובמה את הזרעים: במיומנות רבה, הוא כרך עניבת חנק מתקתקה, סביב צווארה של ישראל, בדמות בסיוע הביטחוני שסרס את יכולותיה העצמאיות. היום, ממשל ביידן קוצר את הפירות. ישראל הפכה ממעצמה אזורית גאה ל'מדינת חסות' חסרת כבוד, ששר החוץ בלינקן יושב בקבינט המלחמה שלה, ושסנטורים חשובים כמו צ'אק שומר יכולים לירוק בפניו של ראש ממשלתה.
פרשות ויקהל פקודי החותמות את ספר שמות, מסכמות את מעשה המשכן על כל היבטיו. אחד מכלי המשכן החשובים היה הכיור וכנו, שנעשה ממראות הנשים של בני ישראל, וששימש בין השאר לטיהור ידיהם ורגליהם של המשרתים בקודש. הזוהר קושר הכיור וכנו ואת המראות הצובאות ממנו נעשה, כסמל לריסון היצר המיני, היות ואשה סוטה הייתה נבדקת במי הכיור. דבריו אלה מבוססים על דרשות הפסוקים המצויה במדרש.
במקום לאפשר מהלך שקט של שינוי מגמה בגיוס בני נוער חרדים שבחרו להתגייס, התמקדו בהכרעה חוקית ומקיפה של הסוגייה, מה שבין היתר האט תהליכים שכבר החלו להתפתח במהלך השקט. סוגיה שמראשיתה הייתה סבוכה, הלכה והסתבכה יותר...
השינויים באופייה של המלחמה, שליטתם הטופוגרפית של שטחי יו"ש על מישור החוף, ואי יכולתם המובנית של כוחות בינלאומיים לספק את הביטחון הנדרש לישראל מחייבים, במילותיו של ראש הממשלה רבין, כי "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". עיקרון זה כאינטרס ביטחוני לאומי מהמעלה העליונה, חייב להנחות את מממשלת ישראל מתוך הסכמה ציבורית רחבה מאוחדת בין ימין לשמאל.
"אליטות יורדות מהבמה תמיד בדם, אש ותימרות עשן!" כתבתי במאמר קודם. בימים אלה של הגעת המערכה בעזה לרגעי המבחן שלה ברפיח, כשפער הרלוונטיות בין האליטה הישראלית לעמה גדול מתמיד, נכון לזכור אליטה אחרת שכמעט וחיסלה את עמה כישות עצמאית גאה, והמיטה עליו אסון וחורבן גדולים: את האליטה הבריטית בין מלחמות עולם.
