ספר הזוהר בפרשנותו למעשה המשכן, מתבסס בדבריו על ספרות חכמי האגדה, אך ראוי לציין את העובדה שגם הספרות הקדם זוהרית, כמו חוג המקובלים בגירונה, או ספר הבהיר, מלאה ועמוסה בסמלים אודות המשכן וכליו. הזוהר עצמו מדגיש את מעשה המשכן והקבלתו למעשה בראשית ולמבנה העולם, וכמובן יחס המשכן ובית המקדש לעולם הספירות האלוהי ולכוחות הרע – סטרא אחרא.
מידי שנה כחודש לפני הרמדאן, ב-27 לחודש ההיג'רי רג'ב (رجب) - החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי בשנת 621 - מציין העולם המוסלמי את מסע עלייתו הלילי של הנביא מוחמד השמיימה. הנביא מוחמד נסע ממכה ל"מסגד הקיצון" (הוא מסגד אל-אקצא שעל מיקומו קיימת מחלוקת) על גבי בהמה פלאית ששמה אל-בוראק (البراق) ובלוויית המלאך גבריאל עלה מהר הבית לרקיע השביעי. בשמים הוא קיבל את מצוות התפילה (צלאה) - אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה - לכיוון מכה.
תקציר: בין שלל החוקים והציוויים של פרשת משפטים, מצוי החוק של מכשפה לא תחיה, כלומר איסור לעסוק בכשפים. החוק האמור אינו אמור להפתיע, היות ובני ישראל חייו בשכנות לעמים שהכשפים אצלם היו דבר שבשגרה. הגדרת האיסור בפרשת משפטים הינה מחייבת ואיננה מתירה עשייה בשום סוג של כשפים. השקפת חז"ל בנושא הכישוף מוציאה מכלל אפשרות את קיומו של…
הנושא המרכזי בפרשת יתרו הם עשרת הדברות שניתנו לבני ישראל בסיני, טקסט מכונן וחשוב המהווה את אבני הבניין של היהדות שהתפתחה מהן. המקובלים, ניסו לתת פירוש קבלי נועז לעשרת הדברות, בקושרם בין ספירה כזאת או אחרת עם אחת מהציוויים המופיעים בלוחות הברית...
העניין התיאולוגי המרכזי המסופר בפרשת בשלח היא יציאת מצרים – אירוע מקראי מכונן, הנוגע לעיצוב דמותו ותורתו של עם ישראל לאחר מכן. ההרג באומה המצרית מוסבר במדרש תנחומא כך, שאין ה' נפרע מאומה עד שנפרע קודם לכן בשר הממונה עליה.
בפרשת בא מגיע סדרת עשרת המכות לסיומה, ובעיצומה של מכת בכורות מצווים בני ישראל על קורבן פסח, שהוא פסח מצרים, וממנו נוצר הבסיס לחג פסח לדורותיו. השם פסח במקרא משמעותו ברוב הפעמים שהוא מוזכר לקורבן פסח, אבל המושג פסח כשלעצמו סובל פירושים רבים. בקבלה, איסור חמץ ומצה מוסבר על דרך הסוד. השחרור מהחמץ הוא בעצם שחרור מכוח הטומאה...
בראשיתה של פרשת וארא, אומר המספר המקראי כי ה' לא נגלה אל אבות האומה בשם אלוהים אלא רק בשם אל שדי. העובדה הזאת אומרת דרשני, היות ובספר בראשית אנו מוצאים פסוקים מפורשים האומרים את ההפך מכך. הפרשנויות על סתירה לכאורה זו רבות ומגוונות...
פרשת שמות פותחת תקופה חדשה בעם ישאל, בה הנהגת העם עוברת מאבות האומה לידי משה ואהרון. בפרשתנו מסופר כי משה נאלץ לברוח למדיין לאחר שניסה להתערב בסכסוך בין שני ישראלים. אחד מהם מטיח במשה דברים קשים, שמשתמע מהם שאין הם רואים את משה כחלק אינטגרלי מהם, היות והוא בילה את רוב שנותיו בבית פרעה...
פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית, מסיימת גם את תקופת האבות, המעבירה את הנהגת העם לידי משה ואהרון. בפרשה עצמה מסופר כאמור על מותו של יעקב. המוות בקבלה בכלל ובספר הזוהר בפרט מאוזכר במקומות רבים, המתארים את יציאתה של הנשמה מהגוף, את המראות שרואה באותו פרק זמן האדם עד היפרדותה של הנשמה מהגוף.
בתחילתה של פרשת מקץ, מסופר על חלומות פרעה ועל חוסר היכולת של חכמיו להסבירם עד הגעתו של יוסף, הפותר אותם לשביעות רצונו של פרעה. בקבלה, בספר הזוהר וגם לפי משנתו של ג'יקטיליה, בפירושו על מעשה מרכבת יחזקאל, ובדבריו בספר שערי אורה, מדובר על כוחות הטומאה, הנקראים גם קליפות. ג'יקטיליה קושר את ארבע קליפות הטומאה לשבעים שרי אומות העולם, הנמצאים על הסף העולם האלוהי.
