לקראת סופה של פרשת חוקת, מופיעה שירה קצרה הנקראת שירת הבאר. מבחינת הסוגה הספרותית, שירה זו שייכת לשירת העבודה, שירת העובדים השרים לעצמם בכדי להנעים את זמנם ולעודד את עצמם במהלך העבודה המפרכת. לפי המסורת המדרשית נחשבת שירת הבאר לאחת מהשירות המרכזיות של המקרא, והיא עומדת לצד שירת הים ושירת דבורה בחשיבותה...

הביטוי שאול אין לו אח ורע בספרות של המזרח הקדום ופירוש השם שאול לא נתבררה כל צרכה. דפוס החשיבה המקראי אומר כי השאול הוא מקום מנוחתם של המתים. פרט לספר קהלת בו יש דילמה להיכן נפש האדם מגיעה בסופו של דבר, הרי שלפי התפיסה המקראית השאול הוא מקומם של רשעי עולם.

בשולי חטא המרגלים בפרשת שלח לך, מצוי סיפורים של המעפילים. אלה האחרונים ניסו לתקן את חטא המרגלים בהיפוך תגובה. המרגלים לא רצו לרשת את ארץ כנען, אזי המעפילים מחליטים להיכנס אליה מייד ולהתחיל בכיבושה. והנה זה פלא, למרות שהמספר המקראי מיחס למעפילים הללו חרטה בגין מעשה המרגלים, ארון ברית ה' לא מש מקרב המחנה, ומטריית ההגנה האלוהית לא עובדת, ולכן מעפילים אלה נגפים בקרב...

בפרשת בהעלותך מצווה משה להכין שתי חצוצרות מכסף. החצוצרות הללו שימשו למתן אות למסע המחנות של בני ישראל במדבר ולהזעקת העדה סמוך לאוהל מועד. תפקידן של החצוצרות לדורות היה לתקוע בהן בזמן מלחמה ובעתות שמחה, חגים ומועדים. החצוצרה במקרא הייתה כלי נגינה הדומה לאבוב קצר ואורכה היה לפי דבריו של יוסף בן מתתיהו פחות מאמה אחת, 48 ס"מ לערך.

בסופה של פָּרָשַׁת נָשֹׂא, מציין המספר המקראי כי כאשר משה בא לאוהל מועד הוא שמע את הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו. על מה מדובר כאן?

בפרשת במדבר מסופר על כך שהלוויים החליפו את הבכורים כעובדי משמרת הקודש. הטעם לקידושם המקדמי של הבכורים היה מכת בכורות, בה ניצלו כנגד בכורי מצרים שהוכו למוות. כך או אחרת ההחלפה תמוהה היות ולא ניתן לה טעם בפרשתנו. יתרה מזאת. החלפה זו מעלה שאלה תיאולוגית סבוכה, האם האל שינה את רצונו בגלל סיבה מתחדשת.

בפרשת בְּהַר מופיע האיסור של לקיחת נשך/ ריבית מאדם שירד מנכסיו. איסור זה מופיע סמוך לגאולה של שנת היובל, ולדיני עבדים הבאים לאחר מכן. מקור האיסור להגשת עזרה לאח או לבן משפחה הוא בחברה השבטית הקדומה, ובאה למנוע עיוותים במעמד השוויוני של חבריה. תוקף האיסור הינו מוסרי בלבד היות ולא מצאנו בכתובים עונש למי שעשה זאת...

פרק כ"א בפרשת אמור עוסק בציוויים מיוחדים ונוספים בנושאי טהרה וטומאה על הכוהנים. לכאורה הדבר איננו מובן הרי כל בני ישראל נצטוו להיות קדושים, ומדוע המקרא מטיל על הכוהנים ציוויים נוספים ומיוחדים? התשובה לכך היא זאת. הכוהן נדרש לשמור על טוהר גופו כדי להגן על קדושת המשכן/מקדש. האיסור להיטמא למת, ואיסורי נישואין שונים, יאפשרו לכוהן להיות באופן תדיר טהור, גם אם איננו עובד באותה עת במשמרתו בקודש.

פרק י"ט בפרשת קדושים פותח בפנייה לבני ישראל להיות קדושים, ובכך להתקרב למידת קדושתו של ה'. כיצד ניתן לעשות זאת?

הפרק הזה עוסק בדמותו של עוזיהו מלך יהודה, שנצטרע בגין מעשיו... פרשות תזריע מצורע...