"בלי הפרדת רשויות ברורה בין בית המשפט העליון לבין הכנסת; בלי עצירת הזליגה של בית המשפט העליון לסמכויותיה של הכנסת; ושל הכנסת לסמכויות בית המשפט העליון ולעצמאותו, אנחנו נישאר נכים בדמוקרטיה שאנחנו כל כך מתפארים בה" (הנשיא לשעבר ריבלין).

אחד הסימפטומים המאפיין את בית המשפט העליון כמערכת בקיפאון-סטגנציה, הוא התופעה המוכרת של 'שכפול עצמי' של הרובד הבכיר בארגון. האליטות של המערכת נוטות לשכפל את עצמן, על מנת לשמר את העוצמה בידיהן; ולהגן על שלמותן, לאורך שנים. ה'שכפול הזה מורכב משני סוגי פעולות: הכנסת המתאימים ל'משפחה' מחד גיסא; והדרת ה'לא מתאימים' ממנה, מאידך גיסא...

פתגם לטיני המיוחס ל-"קיסר הרומיים" אומר: "העתים משתנות ובתוכן גם אנו משתנים". כך ניתן להסביר את שינוי העמדה של כבוד הנשיא ראובן ריבלין אשר אמר אתמול בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה את המשפט הבא...

לאחרונה התבקשתי על ידי אחד מערוצי התקשורת להביע דעתי על הרעיון החדש של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. המראיין ציין בפני כי האמירה הבאה של ברק מעוררת סערה בעולם המשפט. הנשיא ברק אמר כך: "לאט לאט התגבשה אצלי המחשבה בדבר מעמדה המשפטי של הכרזת העצמאות. זה רעיון שהעלו אחרים וגם אני בפסקי דין ובספרים. ההכרזה בדבר ערכיה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, על אף שהמילה "דמוקרטית" לא מופיעה - העקרונות הם דמוקרטיים"...

יש למנות נשיא לבית משפט עליון מחוץ לשורות השופטים המכהנים, השבויים בתפיסה הנוכחית בדבר תפקידו והיקף סמכותו של בית המשפט העליון. על נשיא חיצוני זה יהיה לפעול ביחד עם שר המשפטים וועדת חוקה חוק ומשפט בכל הקשור לדרכים המנהליות [מודגש = מנהליות, לא משפטיות] כדי להחזיר את אמון הציבור בבית המשפט העליון...

גם קודמיו בתפקיד של הנשיא שמגר היו שופטים מן השורה; ולא פרופסורים תאורטיים אקדמיים: הנשיאים זמורה, אולשן, אגרנט [בעל תואר פרופסור], זוסמן וכהן. הנשיא שמגר יחד עם השופטים הנ"ל לא נתנו לתיאוריה, לאקדמיה ולפרופסורה לנתק אותם מן המציאות. הם גם הבינו כי כתיבה קצרה ועניינית היא הדרך הנכונה לשפוט...