בימים האחרונים, לקראת הכינוס הרשמי של האלקטורים מחר - ה- 19 בדצמבר 2016 - והצבעתם על זהות הנשיא האמריקאי הבא, חזרו הספינים, על השפעת הרוסים, לכאורה, על מערכת הבחירות האמריקאית, לככב בכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת השונים. תאוריית המעורבות הרוסית הצליחה לקנות לעצמם לא מעט אוהדים. אינני יודע אם יש בה אמת, אבל גם אם כן, היא מחווירה מול היקף ההונאה הציבורית שנוצרה בבית הלבן בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובאמה...
פעולות של מחאה נוסח - שרפות דגלים ואי עמידה בזמן ההימנון - אינן מבזות דמוקרטיה משוכללת, להפך. בקרב קהלים דמוקרטיים, פעולות אלה הם עדות לכך שאותה מדינה היא דמוקרטיה אמתית, המכבדת את האכפתיות של מיעוטים, לנקוט בפעולות המחאה הקיצוניות ביותר. בעניין זה ההימנון, הסמל והדגל הם רק אמצעים, ותו לא!
התוצאה של הסכם הגרעין בטווח הקצר היא עיכוב מסוים (מרצון) של רגע הפריצה האיראני, כל זאת תוך מתן זמן לאיראנים להיערך; ובטווח הארוך: הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית. בעוד 10 שנים - לאחר עם פקיעת תוקפן של מרבית ההגבלות המוטלות על תוכניתה הגרעינית של איראן - ימצא עצמו המערב מתמודד עם מדינה חזקה יותר צבאית. יכולת השכנוע של המערב תהיה קטנה יותר וניהול משא ומתן - שמטרתו הקפאה נוספת בתוכנית הגרעין האיראנית - יתחיל מעמדת חיסרון מערבית.
התוצאה הסופית של עסקת הגרעין עלולה להיות גדילת מעגלי השפעתם של הכוחות השמרנים בחברה, במערכות הכלכליות במערכות הפוליטיות ובמערכת הצבאית האיראנית. לכן, על המערב למצוא את הדרך, בטווחי הזמן המידיים, להתמודד עם אסטרטגית הלחימה האסימטרית של משמרות המהפכה האיראנים ברחבי המזרח התיכון דבר שיגרור את הקטנת מעגלי ההשפעה של השמרנים או לפחות ימנע מהם לגדול. ללא הגבלות של ממשל אובמה על מדיניות החוץ האיראנית ועצירת התפשטותה תוביל העסקה להתחזקות המחנה השמרני.
לפני לכתו ינסה, כנראה, נשיא ארצות הברית היוצא, ברק אובאמה, לפתור את הבעיה הפלסטינית. כיצד יעשה זאת? אובאמה לא יכול לפעול באמצעות בתי המחוקקים האמריקאים, כיוון שאין לו רוב. הוא גם לא יכול לפעול לפני הבחירות בארצות הברית, כי בכך הוא מזיק למועמד המפלגה הדמוקרטית. אבל, בין הבחירות ב- 11.08.2016 להשבעת הנשיא החדש ב- 01.20.2017 ישנם 73 ימים! זהו חלון הזמנים שבו יהיה משוחרר לקדם יוזמת שלום חדשה, שתקבל תוקף החלטה של מועצת הביטחון.
קריאתו של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, להסכם חדש עם טהרן שתכליתו עצירת תוכנית הטילים הבליסטית האיראנית, הינה לא פחות מהודאה שהסכם הגרעין שנחתם בין איראן ומדינות ה P5+1 בחסות האו"ם כשל בחלקו ולא הצליח להביא לשינוי המצופה בהתנהלותה הבינלאומית של איראן. במקום להציע הישגים נוספים לאיראן במסגרת המו"ם הצפוי, על הבית הלבן להטמיע סבב חדש ומחוזק של סנקציות כלכליות שמטרתם להביא לכך שאיראן תמלא אחר הדרישות הבינלאומיות.
[תמונת המקור] עניינו של מאמר זה היא אסטרטגית היציאה הרוסית מסוריה. שני אירועים שהתרחשו השבוע, הרחק מאדמת סוריה המדממת, והצליחו להסית את אלומת האור לעבר הצורך הרוסי בפתרונה המוצלח והמהיר של המלחמה בסוריה. האירוע הראשון היה הופעתו של הגנרל פיליפ ברידלאאב, המשמש כמפקד פיקוד אירופה (EUCOM) ומפקד כוחות נאט"ו (SACEUR) לפני ועדת הכוחות המזוינים של…
[תמונתו של ברק אובמה היא נחלת הכלל; תמונתו של ולדימיר פוטין הועלתה לויקיפדיה ע"י Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0; תמונתו של בשאר אל אסד הועלתה לויקיפדיה ע"י Fabio Rodrigues Pozzebom / ABr derivative work: César talk. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC…
הרקע להיווצרות דוקטרינת מונרו היה הפוך מזה של דוקטרינת אובמה:
דוקטרינת אובמה התפתחה בעקבות ירידת עוצמתה של ארצות הברית: ההסתבכות באפגניסטן ובעיראק - שעלתה למשק האמריקני עשרות מיליארדים של דולרים, והייתה אחד הגורמים למשבר הכלכלי העמוק של הכלכלה האמריקנית;
לעומת זאת, דוקטרינת מונרו נבעה דווקא מרצונה של ארצות הברית כמעצמה אזורית להגדיל את עוצמתה, כיוון שבמהלך המאה ה-19 חלקים נרחבים ממנה עדיין היו בשליטת מעצמות אחרות, כגון אנגליה, ספרד וצרפת, והיא עדיין הייתה רחוקה ממעמד של גורם הדומיננטי ביבשת אמריקה, כמפורט:
ההתנפלות ההמונית על הנשיא ריבלין מלמדת עד כמה השיח הפוליטי בישראל רדוד, שטחי ומזכיר קטטה בין אוהדי שתי קבוצות כדור רגל. מהר מאוד התפלג הוויכוח על פי גושי ההצבעה הרגילים, כשהנשיא נתפס משום מה כיקיר השמאל, וכאובייקט ניגוח ברמות שונות מצד הימין. גם ראש הממשלה הואשם (כנראה בצדק) כרווה נחת מהמבוכה שאליה נקלע הנשיא.
