במהלך ההיסטוריה, מנגנוני הענקת פרסים שימשו אליטות לתחזק את שליטתן ואת הסדר החברתי. תארי כבוד, פרסים ותארים אקדמיים אינם רק ביטוי להערכה – הם גם אמצעי לייצר לגיטימציה ציבורית ולבסס היררכיות חברתיות. במקרים רבים, הענקת הפרסים נתפסת כמעין "חגיגה עצמית" שבה האליטה מתגמלת את חבריה על עמידתם בסטנדרטים שהיא עצמה מכתיבה. התוצאה הבלתי נמנעת היא אבדן לגיטימציה וירידת ערכם של הפרסים.
הביטוי "גנבתם לנו את המדינה!" אופייני לעידן של חילופי אליטות, ומשמש כמראה לחברה מפולגת הנאבקת על זהותה. הוא מייצג קונפליקט עמוק בין קבוצות חברתיות שונות על אופי המדינה, ערכיה וכיוונה העתידי, כמו גם הבנה של האליטה שהיא הולכת ומאבדת את מאחזיה. סוציולוגים ומדעני חברה יכולים ללמוד רבות מהשימוש בביטוי זה על הדרך שבה קבוצות מתמודדות עם שינוי, תחושת אובדן וחיפוש משמעות במציאות משתנה.
יוהרה / יהירות מתארת תחושת עליונות והפגנת גאווה מופרזת, הנובעת מתוך אמונה שהאדם טוב או חשוב מאחרים. מדובר בתופעה שגורה וכמעט בלתי נמנעת בקרב אליטות שולטות, והיא הולכת ומחריפה ככל שהן שוקעות בסטגנציה ובפער רלוונטיות כרוני. לכן, ככל שתגבר היוהרה, יתרחב הניתוק מהמציאות בהתאמה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות יוהרת אליטת ההון הישראלית ומחיריה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
זחיחות מתארת לרוב תחושת ביטחון עצמי מופרז או שאננות, הנובעת מתוך תחושה של שליטה במצב, או של אמונה שדברים תמיד יסתדרו כי המצב בטוח ובלתי ניתן לערעור. זחיחות יכולה להיות גם תכונה חיובית, אם היא מאוזנת עם זהירות וריאליזם. אבל, היא יכולה גם להיות מסוכנת, שכן היא יכולה לגרום לאנשים לקחת סיכונים מיותרים ולהתעלם מאזהרות. המילה נושאת הקשרים של קלות דעת, ביטחון עצמי מופרז או חוסר תשומת לב לסכנות ולמציאות המשתנה. תחשבו על אליטת ההון הישראלית...
לצד תפקידן המרכזי של אליטות בהובלת החברה, מתפתחת לא אחת בקרבם תופעה של נרקיסיזם קולקטיבי (Collective Narcissism) – תחושת עליונות משותפת שבמסגרתה האליטה רואה את עצמה כמיוחדת, ערכית וצודקת יותר משאר האוכלוסייה. תפיסה זו אינה רק עמדה סוציולוגית, אלא מנגנון נפשי-חברתי שמעמיק את הניכור בין האליטה לבין יתר החברה. תוצאותיו קשות הן עבור האליטה והן עבור עמה.
אשליית הרוב של האליטות נובעת מהומוגניות מחשבתית, שליטה בערוצי מידע מרכזיים, פחד של הציבור להביע התנגדות, ושיכרון כוח שמוביל לניתוק מהעם. התוצאה היא מציאות שבה האליטה מאמינה שהיא מדברת בשם הרוב, עד שהמציאות טופחת על פניה.
כשדנים אנשי המחאה בכינוי 'בבונים', שהעניק השמאל למזרחיים בישראל, נותנים בדר"כ כדוגמה את ח"כ דוד אמסלם, רק שאמסלם הוא איש חריף ופיקח, ורחוק מאוד מהדימוי שהדביקו לו. כמו מזרחיים אחרים - נטולי רגשי נחיתות ו/או רצון ל'השתכנז' - זו דרכו לייצר מיצג פוליטי מתריס ומלא בוז כלפי האליטות, שאינם מכבדים את עצמם ואינם ראויים לכבוד. רק שהאחרונים אינם מבינים שהבדיחה על חשבונם...
בעת האחרונה - בעיקר במהלך מלחמת חרבות ברזל - התפרסמו השוואות רבות בין צ'רצ'יל לנתניהו בתחומים שונים. יש שרווים מהם נחת (נתניהו בוודאי...). אחרים מלעיגים. המאמר הזה מוקדש לדמיון ביחסיהם של המנהיגים עם האליטות הביטחוניות שלהם. שניהם זכו/זוכים לבוז ולתיעוב מראשי המערכת שניסו להכשילם, אבל הצליחו/מצליחים לשמר את מעמדם באמצעות יכולת הנהגה כריזמטית, ואמונה בלתי מתפשרת בדרכם.
תנועת ה-WOKE מייחסת חשיבות רבה לעיצוב תודעת הילדים כבר מגיל צעיר, מתוך הכרה בכך שהשפעה על הדור הצעיר היא מפתח לשינוי חברתי עמוק וארוך טווח. כך הפכו התיכונים של ילדי האליטה למעוז של דוקטרינציה לסרבנות ולמחאה, כשבמקום שמנהליהם ישקדו על ללמד את תלמידיהם איך לחשוב, הם מספרים להם מה לחשוב. האם זה אכן מצליח? האם זה לא מתהפך עליהם בעקבות המלחמה? נחכה ונראה!
'אליטת ההון' היא האליטה השלישית שהגיעה לעמדות השפעה בישראל. היא מורכבת ממעגלים של בעלי ממון, בעלי אוריינטציה תרבותית אמריקנית, ליברלית מובהקת, ש'בלעו לתוכם' את בני האליטה המייסדת, ואת בכירי מערכות הביטחון אכיפת החוק ויתר השירות הציבורי. לכאורה, מצויה היום 'אליטת ההון' בשיא כוחה. למעשה, היא מצויה בשלבי שקיעה מתקדמים וב'חרדת התחלפות' מתמדת. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אליטת ההון הישראלית, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
