לקחיי ה"התשה" - שלא הופנמו - חזרו על עצמם שוב ושוב, החל משכפול "קו בר לב" לאחר מלחמת של"ג, כמסד להתשת כוחותינו בלבנון; וכלה בממסד הצבאי שהותש כהלכה; ולכן, נמנע מלהגיב נוכח קידום טילי הנ"מ, מסד למתקפה המצרית במלחמת כיפור. כל זה השתקף 32 שנים אחרי, בהחלטה מטכ"ל - שהותש 18 שנים בלבנון - להסיג את צה"ל בנסיגה מסודרת, שבהרף הפכה לבריחה...

בשביל מה כתבתי את כל הג'ז הזה? זה עתה ממש תמול שלשום, נכנסו שלושה רבי אלופים לפוליטיקה. שאינם פוסקים לדבר בכל תחום, זולת הימנעות מוזרה לדבר צבא. מן הראוי שהללו יפנימו כי נוכח מעמדם, יוצרת שתיקתם תחושת כזב. דומה כתאום סיאמי לתחושה ששלטה בכיפה, ערב צום כיפור אוקטובר 1973!

חובבנות, צרות עין ו/או סתם טיפשות לשמה, מנעה את מעשה שילובם של מפקדות הגדודים, כחלק אורגני במערכת הפיקוד והשליטה. הדבר מומחש בתרגילים שלדיים, ללא השתתפות מפקדות הגדודים, ו/או במרא"מ (מרכז לאמון מפקדות). שם מסרסת המנהלת את מהות האימון...

סביר להניח כי לאחר ירי טיל הנ"ט על האוטובוס ליד כפר עזה, הורה המטכ"ל/פדם/ ואו פיקוד העורף, לתת מענה להגנת הרכבת וכלי רכב בקטע החשוף - מה שהוביל לתכנון ולתקצוב הפרויקט. אלא מאי. בעוד מקבלי החלטות ממתינים לכסף (שלא הגיע), ניצל החמאס את הפקרת הטיפול במקטע, ירה טיל "קורנט" לעבר מכוניתו של משה פדר הי"ד שנהרג...

הגיע הזמן להצטרף לקריאתם המתמשכת של ההורים השכולים, להאריך לשלשה ימים את חג העצמאות. תחילתו ביום זיכרון לנופלים, המשכו ביום שכולו "חשבון נפש לאומי" (שימוקד במורשת ובלקחים), וסיומו, בהנפת הדגל ובחגיגות העצמאות. חובה.

כתב מבקר המדינה: הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי, החליט בספטמבר 2007 להצטייד במערכת "כיפת ברזל", וראש אג"ת המליץ בנובמבר 2007 לאשר סופית את פרויקט "כיפת ברזל". באותם מועדים עדיין לא ערך צה"ל ניתוח של רמת המענה הצפויה להתקבל מהיקף ההצטיידות. ללא ספק רדידות לשמה. המעידה כי אכן בארזים נפלה השלהבת!

ספק אם תמצא בחלד "אם עבריה", שיעלה בידיה להסביר מדוע ב- 2007, נדחתה הצעתו של סגן נשיא "נורטרופ גורמן" מפתחת נאוטילוס, להציב בשדרות את תותח הלייזר (אותו "אב טיפוס" שהשמיד בניסוי כל פגז מרגמה וטיל) לשם הגנת ישובי האזור...

זהו מאמר המשך למאמר: "להרוס אוגדה ולנוח"; ובו אציב שלשה סימנים למעמדה הרעוע של ההדרכה בצה"ל; ולכך, ששיטת האימונים ביבשה ובכלל, מכרסמת בהתמדה בביטחון...

האוגדה כשלמות אורגנית איננה מתאמנת ככזו, אלא שכל מרכיב בתוכה מתאמן לעצמו ובעצמו. מה שמביא לכך כי מפקד האוגדה - למרות היותו עדיין דרג פיקודי טקטי מובהק, כזה שאמור לנהל את הקרב גם מתוך תצפית עין ישירה - רואה את אוגדתו בשלמותה, ויכול לחוש בממדי כוחו, רק בהישלחו לשדה הקרב...

לפניכם קומץ אמות מידה, החיוניות לכל צבא; למעט - מסתבר - בצה"ל שלנו...