להבדיל מרוב המדינות הדמוקרטיות, שבהן עמידות השלטון, נשענת על מסורת של אחריות אישית, שקיפות, ויעילות במידתה, אין אחריות אישית בממסד הציבורי בישראל (כולל צה"ל והמשטרה); זולת קביעתה של וועדת חקירה, לאחר כשל מהותי; מה גם שהפער באיכות תפקודו של המגזר הפרטי, לזה שמתקיים בממסד הציבורי, מתרחב והולך...

רק חולה רוח ואו שונא עצמו ומולדתו, או סתם מאמין בכוכבים, יכול להתעלם מהעיסוק בסוגיות הביטחון, כדי להבטיח את שלום משפחתו. קל וחומר להיותו פתח תקווה בלעדי לשיח בין המחנות - בכלל זה ליבון סוגיית מיומנותו של צה"ל לקראת המלחמה.

מן הדין עכשיו ולתמיד, להפנים, שכל עוד תפיסת הביטחון (זו שבגינה יצא צה"ל למלחמת שלום הגליל) נמוגה, ובאין אחרת במקומה, אימצו ממשלות ישראל, את נוהגם של וועדי הקהילה בעיירות אשכנז ובמגרב. דהיינו, אימוץ אסטרטגיית ההכלה - שכל כולה נטולת יוזמה, זולת לשימור הנפש והרכוש...

העדר נוהל קרב בסולטן יעקוב גבה מחיר כבד מהגדוד ומנע השגת משימות כפי תוכנן. אלא שהחומרה מוכפלת כפל כפליים, לאור העובדה, שלא מדובר באירוע מקרי, שבו הופכת התקפה לפעולת חילוץ - אלא כתופעה בזויה ומעיקה, החוזרת על עצמה במלחמות ישראל. תחילה במבצע "כרמה", ופעמיים במלחמת כיפור, בחווה הסינית, ובעיר ובסואץ...

כניסתו של יצחק רבין ז"ל לממסד האזרחי, הפכה ללקח בפני עצמו, כשהצבא התעלם מהפקת חלק מלקחי המלחמה, שמא יפגע כבודו של רמטכ"ל מלחמת ששת הימים. דפוס התנהגות זה מבטיח כי גם הפעם משיקולי כבוד ומעמד, או סתם מחובבנות לשמה. יתאפסו הסיכויים לזהות ולהפיק לקחים, מתוך אלה שהתחוללו בתקופת כהונתם: של יעלון, אשכנזי וגנץ. זאת למרות שמחירם כבר שולם בדמים ובדם.

בפסק דין אלאור עזריה נכתב: "כי לא ניכרה ידו של מפקד שינחה את הנוכחים כיצד לפעול. לא ניתנו לאיש, גם לא למערער, פקודות מסודרות איך להתנהל בזירה". ההפקרות ששרתה אז בזירת חברון, משתקפת היום, בכשלי הלחימה של חיילינו בתקרית האש בחבל בנימין, והשבוע בצומת אריאל...

בליל ה- 12/13 לחודש מרץ 1979 - במהלך מלחמת ההתשה, לפני 49 שנים - עמדתי על הגדה המזרחית של תעלת סואץ, כשלצידי חמש עשרה מלוחמי פלוגה ג' בסיירת "שקד", ובראשם המ"פ משה/מוסה אברהמי. המתנו ללוחמי השייטת, שעסקו בחיבור כבל בין גדות התעלה. היה זה האחרון בשלבי ההכנות ל'מבצע סרג'נט'...

על כך יאמר, שמעולם לא נשמעו אמירות חריפות שכאלה מפיו של רמטכ"ל, על חוסר הכשרות המבצעית של כל חטיבות היבשה. שהרי עסקינן בחטיבת הצנחנים, הנחשבת ליחידת עילית. וכאן המקום לשאול - "אם בארזים נפלה השלהבת,מה יגידו אזובי הקיר"?

במסגרת מאמצי מזה שנים, להעלות לדיון ציבורי את כשרות צה"ל. בולטת לרעה הרדידות הלאומית השלטת בסוגיות הביטחון. זהו מצב מוזר, נוכח העובדה שמיום היווסדה, נאלצת ישראל להילחם מול אויביה; לא כל שכן, כאשר רוב תושביה נקשרו/ ואו עדין קשורים לעבודת הצבא, בסדיר, בקבע ובמילואים...

לדידי, גניזת לקחי מלחמת שלום הגליל נחשב לאירוע מכונן, בין היתר, בשל היותי אחד מראשי הוועדות, שחקרה את סיבת היעדרותה של "רציפות הלחימה". דהיינו, עצירת הלחימה וכניסה לחניון לילה, וחידושה למחרת בהנץ החמה, מה שחייב לעיתים לכבוש יעדי אויב פעמיים...