אמציה חן: הזדמנות של פעם בדור!

למרות האבדן, ומחירי עתק בדמים ובדם - שאנו משלמים בגין שליטת החובבנות - צצה הזדמנות לביצוע עסקת חליפין מול בני גנץ ומשה (בוגי) יעלון. מול בקשת השניים לתמיכה במפלגתם, בגין עמידתם בעבר בראש צה"ל. ראוי והכרחי לדרוש ממצביאי העבר להסביר ולנמק, את פשר הכשלים שהמחישו לעת תפקודם...

אמציה חן: מורשת אריק שרון

באחד מימי שישי שאלתי את אריק שרון, מדוע בעמדו אחרי מלחמת ששת הימים בראש מחלקת ההדרכה (מה"ד), לא הניע מהלך כל כך מתבקש, כמו הפקת לקחי המלחמה. בתרבות השלטת בצה"ל, השיב אריק, אין סיכוי להפקה נאותה של לקחים, ככזו הכוללת את לקחי החיל/זרוע, ובעקבותיהם את לקחי הצבא כמכלול...

אמציה חן: התעלמות מגורמי כשל עולה בדם!

ראוי, שאותם אלה העוסקים בהיסטוריה צבאית, יפנימו כי נוכח הרדידות השלטת בהבנת הנקרא הצבאי, הפכו בעל כורחם שותפים לדבר עבירה, ביצרת תחושה שמאחורי המידע הגולמי המרשים בדיוקו, עומדת מערכת מיומנת לזיהוי הכשלים, הפיכתם ללקחים, וסיכולם כהלכה!

אמציה חן: בין בחירות למקצועיות צבאית

טוב יעשה בני גנץ, אם יעלה על הפודיום; ושם, קבל עם ועולם, יתמקד בתחום שבו עסק רוב שנותיו - בצה"ל. שם, בלי בושה, יחקה את דוד בן גוריון ז"ל, אז שר ביטחון וראש הממשלה, שלעת מלחמת העצמאות, הצביע על תפקודו של צה"ל הלוקה בחסר.

אמציה חן: מהי מוכנות למלחמה?

לקראת סיום תפקידו ציין רא"ל גדי אייזנקוט, כי צה"ל מוכן למלחמה "טוב יותר משהיה בעשרים השנים האחרונות". לא פלא שבגין הרדידות השלטת בצבא, בתקשורת ובמערכת המדינית - בקשור לסוגיות ביטחון, יכולה אמירה חסרת שחר שכזו, להתקבל כאילו נתנה במעמד הר סיני...

אמציה חן: אבירי הציונות האופרטיבית…

שלא בצדק, מקובל לראות אך ורק את מחנה השמאל כגורם בלעדי לקריסת ההרתעה, נהפוך הוא. מסתבר כי למרות השוני בתפיסת עולמם נשענו המחנות כמכנה משותף, על אותה עוצמה צבאית דמיונית, שהתבררה כמשענת קנה רצוץ למעשה ההתיישבות; שלא היה בה כדי לקזז אפילו במקצת הסיכונים, המצויים לרוב בכל הסדר מדיני בעתיד, אם בכלל.

אמציה חן: שיטת האימון הצה"לית ומחירה

על שלשה יסודות פועל המפקד במלחמה: הבקרה, החניכה והשפיטה. למרות חשיבותם של יסודות אלו, ומהיותם המפתח לשפה המבצעית בין דרגי הפיקוד, מעלימה שיטת האימונים המתקיימת בצה"ל את שלשתם, בהפקעתם מהמתאמן והעברתם למאמן, ולא בכדי...

אמציה חן: יום השנה לפטירת עמוס עוז ז"ל. לזכרו של חבר…

לפני 65 שנים נחת בחולדה שלי, ילד חיוור וצנום בשם עמוס עוז/ קלאוזנר, על תקן של ילד חוץ. מהיותו בוגר ממני, הוצב עמוס בכתה שמעלינו; כך, שמדרך הטבע לקח בערך חודש ימים, ליצירת ברית טבעית ומוזרה, בין עמוס - שהיה החלש (פיזית) בכתתו - לביני, מהיותי מוכר כפרא אדם...