כשכל העיתונאים הישראלים נהגו באחריות וכבר יצאו מאוקראינה למדינות השכנות, כדי להתרחק מהסכנה, מהמוות הקרב ובא. רק אח שלנו גיבור, למוד המלחמות רון בן ישי בן ה-79, נשאר בלב קייב. כששאלו אותו 'למה לא עזב', ענה: "כי לא סיימתי את המשימה העיתונאית שלי". מקצוען אמיתי!

נתקלתי הערב בידיעה על החקירה באירועי מירון. ראש צוות החקירה של מח"ש הוא נצ"מ סלמאן איברהים שהוא ראש אגף החקירות במח"ש. נעצרתי לרגע לחשוב מאיפה אני מכיר את השם הזה, של הערבי שמנהל את החקירה על הפדיחות של היהודים ואת תפקוד המשטרה...

אלוף משנה אחד בצה"ל מונה למפקד של בסיס במרכז הארץ; כבר בסיבוב הראשון שלו במחנה הוא שם לב לדבר מאוד מוזר: שני חיילים, לבושים באפוד מלא וחמושים בנשק, עומדים ושומרים במשמרות על ספסל נטוש בפאתי הבסיס שאף אחד לא יושב עליו...

מכיוון שממשלת ישראל - ש-43 שנים אני משלם לה באהבה ובהבנה ובהסכמה כי אני אזרח טוב -מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, ימי מילואים ועוד כל מיני - בגדה בי ושיקרה אותי, אני אמשיך לחיות על חסכונותי, לשים מסיכה ולקוות שלא אדבק. אולי אם ארשם ללימודים בישיבה או אכנס לכלא אקבל קיצבה חודשית. המלך לא רק עירום. הוא גם מאנייק

בלוגר המוסיקה החשוב יובל אראל היה פעם חוקר משטרה. פשעים מרחב דן. רצח. שודים וכאלה. כשהזדקן והמציאו את האינטרנט, העבירו אותו למשרדי הדוברות של משטרת תל אביב, לתפעל את האינטרנט והפיסבוק של המשטרה, שאף אחד לא ידע איך מתעסקים עם זה. אני לא אכתוב את שמו אבל קצין בכיר מאד ומפורסם מאד אמר לי, שהדבר היחידי שהוא יודע לעשות עם המחשב הנייד שנתנו לו, זה לדפוק אותו על הראש של הנחקר...

אם כולנו היינו מבינים את האמת הבסיסית הזו, שהזנות לא הולכת לשום מקום, והיא פה כדי להישאר, אפשר היה לפקח על המכונים הללו בשגרה ובחירום; ובימים מטורפים כאלה ניתן היה לנצל את הפיקוח כיד לצמצם מאוד את התופעה, ולפצות את הבנות העובדות שם, כיתר השכירים.

שאלוהים יעזור לבנות שעובדות כיום כדי להביא לחם הביתה. ביבי לא הזכיר אותן בנאומו הלילה. גם לא כחלון!

בפינות הרחובות, מתחת לסככות הבניינים, בגשם שוטף, עומדות עשרות עובדות ומחכות לקליינטים שלא מגיעים בגלל הקורונה. הן צריכות כסף למנה. כולן בקריז קשה. מוכנות לעשות גם ב-50 ש"ח. אין כמעט קליינטים. אנשים פוחדים. שומרים מרחק שני מטר. לא רוצים שהאישה שלהם תקרא בעיתון שחולה 827 היה ב"מגע צמוד" עם חולה מספר 799...

אנחנו דור שלא יחזור: דור שהלך וחזר לבית ספר ברגל... דור שהסתפק בכריך עם שוקולד "שחר"... דור שאם המורה היה שולח אותו להביא גיר מהמזכירות, התנפח וכאילו הוא שליח של האו"ם... בוקי נאה והנוסטלגיה...