הפרקליטות ומערכת בתי המשפט הם מוסדות זקנים. אם ניקח בחשבון את תקופת המנדט הבריטי, הם כבר בני 100 שנים; ומחזור החיים של ארגונים פועל בדיוק כמו מחזור החיים של בני אדם (רק שארגונים יכולים להיוולד מחדש. בני אדם עדיין לא, אבל זה כבר מאמר אחר...). בגיל 100 גם ארגונים מאבדים קשר עם הסביבה...

"העם" לא יקבע מהי דמוקרטיה. ייתכנו תפיסות שונות בדבר מהותו של המשטר הדמוקרטי, וכמובן בדבר פרטי ההסדרים שלו, אבל אין תפיסה רצינית, שדמוקרטיה היא מה ש"העם" חושב שזו דמוקרטיה. העם לא יקבע מהי מתמטיקה, מהי הנדסה, מהי רפואה, מהי לוחמה וגם לא מהי דמוקרטיה...

במאמר קודם עסקנו בחריגות מוסדיות של שופטי העליון: החתירה ל'שכפול עצמי', על מנת לשמר את העוצמה בידיה של האליטות הקיימת, לאורך שנים. הבעיה היא שחריגות מוסדיות מביאות פעמים רבות מידי לחריגות אישית...

פסיקה אחת של בג"ץ ניטרלה לחלוטין את ההתיישבות היהודית, פגעה בתכלית קיומה של הציונות, וחיסלה אותה כערך מעשי: בג"ץ קציר (בג"ץ קעדן)...

ההיבט המשפטי איננו תכלית הכל. משפטנים לא יבינו זאת, אבל יש מבחן חשוב הרבה יותר מהמבחן המשפטי, והוא מבחן האמון של הציבור הרחב בבית המשפט ובפסיקותיו. השופט דוד רוזן בחר במהות, והשליך את הדילמה זו לחיקו של בית המשפט העליון. אבל את מבחן הזה כצפוי, בית המשפט העליון לא מסוגל היה לצלוח...