בפרשת שמיני, מתואר הטכס המרשים בו חנכו את המשכן, אולם כבר בתחילתו של הטכס נפל דבר שהעיב על האירוע כולו. המדובר במותם של שני בניו של אהרון, נדב ואביהוא, שהיה להם תפקיד מרכזי בטכס האמור. היות ולא מובן עד תום מה היה חטאם, הפרשנים העלו אפשרויות רבות ומגוונות בהקשר לכך. הסמיכות של איסור שתיית יין לכוהנים האמורים לעבוד בקודש, למותם של נדב ואביהוא בפרשה, הביאה את חז"ל לדרוש כי חטאם של שני אלה היה על כי שתו יין קודם שנכנסו למשכן...
פרשת צו, ממשיכה את העיסוק בקורבנות שהחל בפרשת פרשת ויקרא, ואולם ההתייחסות בפרשת צו ממוקדת יותר בנקודת המבט של הכהנים, בעוד שבפרשת ויקרא עוסקת בנקודת המבט של מביא הקורבן. הפרשה פותחת בתיאור קורבן העולה, ואומרת כי על המזבח בו היא מוקרבת צריכה להיות אש תמיד. על פי התפיסה הזוהרית שהבאנו, אש התמיד הינה סמל לכוחות הדין, ולכן כדי לשלוט בה מטפל בה הכוהן המסמל אתת מידת החסד...
ספר ויקרא מדבר רובו ככולו אודות פולחן הקורבנות. למרות שהוא לא היה רלוונטי בימי הביניים, הוא עמד במוקד של מחלוקת חריפה ביו דעת הרמב"ם, שטען כי לקורבנות יש טעם פדגוגי בלבד, לבין הרמב"ן שטען מנגד שדבריו של הרמב"ם אינם נכונים, היות וקורבנות כבר מופיעים בספר בראשית. הדעה המרכזית בקבלה אודות עבודת הקורבנות מתמקדת בקירוב שהוא יוצר בעולם הספירות, תוך דגש על קירובם של ספירות חסד ודין.
פרשת כי תשא חוזרת ועוסקת בעניין הקטורת הרכבה והקרבתה על מזבח הקטורת. מהי הקטורת? קטורת הינו חומר הנשרף כדי להעלות עשן שמפיץ ריח נעים. משמעות המילה קטר(ת) בשמות השמיות של המזרח הקדום היא עשן. בטעמה של הקטורת ניתנו הסברים רבים במרוצת הדורות. אולם נראה כי הטעם הפשוט והמובן ביותר מצוי בדבריו של הרמב"ם במורה נבוכים, האומר כי הקטורת באה להשרות ריח נעים במשכן.
ספר הזוהר בפרשנותו למעשה המשכן, מתבסס בדבריו על ספרות חכמי האגדה, אך ראוי לציין את העובדה שגם הספרות הקדם זוהרית, כמו חוג המקובלים בגירונה, או ספר הבהיר, מלאה ועמוסה בסמלים אודות המשכן וכליו. הזוהר עצמו מדגיש את מעשה המשכן והקבלתו למעשה בראשית ולמבנה העולם, וכמובן יחס המשכן ובית המקדש לעולם הספירות האלוהי ולכוחות הרע – סטרא אחרא.
תקציר: בין שלל החוקים והציוויים של פרשת משפטים, מצוי החוק של מכשפה לא תחיה, כלומר איסור לעסוק בכשפים. החוק האמור אינו אמור להפתיע, היות ובני ישראל חייו בשכנות לעמים שהכשפים אצלם היו דבר שבשגרה. הגדרת האיסור בפרשת משפטים הינה מחייבת ואיננה מתירה עשייה בשום סוג של כשפים. השקפת חז"ל בנושא הכישוף מוציאה מכלל אפשרות את קיומו של…
פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית, מסיימת גם את תקופת האבות, המעבירה את הנהגת העם לידי משה ואהרון. בפרשה עצמה מסופר כאמור על מותו של יעקב. המוות בקבלה בכלל ובספר הזוהר בפרט מאוזכר במקומות רבים, המתארים את יציאתה של הנשמה מהגוף, את המראות שרואה באותו פרק זמן האדם עד היפרדותה של הנשמה מהגוף.
פרשת לך לך מתארת את מסעו של אברהם ממקום הולדתו אל עבר ארץ כנען. ברם אין זה התיאור היחידי ליציאה זו. בסוף הפרק הקודם הסמוך לפרשתנו, מתוארת יציאתו של אברהם ותרח אביו, כאשר שם אין ציווי אלוהי אלא יוזמה אנושית. המספר המקראי חסך מאתנו את שלל ההסברים בדבר שתי יציאות אלה, ובחירתו של אברהם על ידי ה', שנראית לכאורה שרירותית לחלוטין.
