הפנמתה של הבנת מצב החירום - ככזה שאיש בעבר לא פגש כמותו - מובילה להכרה, שתחקיר על התנהלות הכוחות באירוע אינו יכול להתנהל במתודה הנדסית לינארית המתאימה לחקירת תאונות מטוסים או תאונת רכבות. עליו לפרוץ מחוץ לכל מה שמקובל וידוע, כאמת מידה ללמידה ולשיפוט. למה? כי דווקא התלות המקצועית של מערכות ממוסדות בנהלים ותרגולות מוכנים מראש, היא זו שמחוללת את פערי המענה לאירוע שבטבעו הוא ראשוני וחסר תקדים.
לפני שלוש שנים התבצע פיגוע ירי בתחנה המרכזית בבאר שבע. מיד לאחר הפיגוע הייתה המולה במקום, והנוכחים בתחנה נמלטו לכל עבר. הקב"ט הבחין בהבטום זרעום - מבקש-מקלט / מהגר-עבודה / פליט – זוחל על ידיו ורגליו, הניח שמדובר במחבל, וירה בו. אנשי כוחות הביטחון שראו את הירי, סברו גם הם שמדובר במחבל (כי למה שהקב"ט יירה בו?), והוסיפו עוד קצת עופרת לגופו...
סבב האלימות הנוכחי מאופיין, בין היתר, בתגובה המהירה של אזרחים ואנשי ביטחון לכל אירוע. כיוון ש"אין ארוחות חינם" ה"אפקטיביות" הזו יוצרת טעויות בזיהוי, ועולה בקרבנות חפים מפשע: הלינץ' במהגר האריתראי בבאר שבע; הרג יהודי בירושלים שנחשד כמחבל… למה זה קורה?
