כאשר הרוסים מגיעים לאזור הם עושים זאת לטובת האינטרסים של מוסקבה. כל עוד לא פוגעים באינטרס הישיר שלהם, הם מנהלים דיאלוג דיפלומטי וסבלני. כאשר הפעולות של ישראל יוצרות איום ישיר על אינטרס רוסי (חשיפת המערך במלחמת ההתשה; נפילת האליושין ב-2018) הרוסים נושכים...

עלינו להפנים, כי העימות איננו התנגשות בין צבאות בשדה הקרב; אלא, בעיקר, התנגשות הרצונות הלאומיים. רצון לאומי לא ניתן לבטל באבחת חרב. מכאן, שעלינו לנקוט באסטרטגיה, שההכרעה בה היא שבירת רצון הלחימה של החברה, ואיבוד יכולתה לפעול ביעילות. זאת, באמצעות מהפך תודעתי בחברה, המסתייע במהלכים צבאיים. לא הכוח הצבאי יכריע את העימות!

מדינת-ישראל היא התגשמות מופלאה, אולי המופלאה ביותר במאה העשרים, של חלום לאומי. אין שום סיבה שלא נצליח באופן דומה, ואף טוב מכך, במאה השנים הבאות. לאחר מכן נחליט מה הלאה...

המערכה שלנו והמערכה העולמית נגד הטרור הן לא אותה מערכה, אבל יש מידה רבה של שילוב, שקשור לארצות הברית. היא לא צריכה להילחם בשבילנו. האתוס הישראלי הבסיסי צריך להיות שאנחנו נלחמים. דיבורים על ברית הגנה עם ארצות הברית אינם נכונים מבחינה ערכית, אבל טוב שתתנהל המערכה העולמית הזאת, ובמקביל המערכה שלנו, ויהיו ביניהן קשרי גומלין...

ברור שיצחק רבין המנוח לא צדק, לפחות בראיה של היום, כשאמר, שטרור איננו מהווה בעיה אסטרטגית. הטרור בהחלט מהווה בעיה אסטרטגית!

התקשורת לא יכולה להשפיע, במידה מכרעת, על תוצאות מלחמת התשה, כשם שהיא לא יכולה להשפיע על תוצאות מלחמה סדורה או מלחמה כוללת. יחד עם זאת, לתקשורת במלחמת התשה יש השפעה גדולה יותר על תוצאותיה ועל התנהלות המלחמה, מאשר על כל סוג מלחמה אחר...

כשאנחנו מדברים על מאפייני העימות הא-סימטרי, עלינו לזכור, שמבחינת מדינת ישראל, בהיעדר עומק אסטרטגי במונחים הטריטוריאליים והממשיים, ניתן ונכון לחשוב על הזירה הבינלאומית ועל התמיכה הבינלאומית, כמו גם על הגיבוי והתמיכה של העם היהודי היושב בתפוצות, כחלק או כמעין פיצוי לעומק אסטרטגי...

האם העולם מוכן למלחמה מול התשה ולטרור כמו פיגועי ה-9 בנובמבר 2001? האוגדות, הטנקים והגרעין לא תמיד עוזרים. לפי דעתי, הסיכון היום הוא באמת גלובלי, כמו שהעולם הוא גלובלי. אנו נהנים מאוד מפתיחת הגבולות, מהנמכת הגדרות ומהנגישות חסרת התקדים לאינפורמציה ולממון. הטכנולוגיה עוברת דרך האינטרנט, ובין הגבולות המעבר הוא קל. אנחנו צריכים להבין גם את הסכנות...

אין לנו תורה מגובשת דיה בעניין ההתשה. החשיבה הביטחונית ההיסטורית שלנו לא חזתה מצבים, בהם יכפו עלינו מלחמת התשה ממושכת, שלא נוכל להימלט ממנה, לא באמצעות כלים מדיניים ולא באמצעות כלים צבאיים של המרה והסלמה. אל לנו להיות תוכים, שמצטטים משפטים מלפני 30 שנה...

את התמונה הכוללת של שנות המאבק - בין ישראל לערבים - ראוי לבחון, קודם כל, על-פי השורה התחתונה, הבוחנת את מעמדה של ישראל בסופן. למרות שלוש מלחמות כוללות (1948, 1967, 1973) ושמונה מלחמות מוגבלות, שהיו כרוכות באסטרטגיה של התשה, השתנו יחסי הכוחות הכוללים, באופן דרמטי, לטובת ישראל...